יעקב ברנדנבורג

יעקב ברנדנבורג (29 בספטמבר 1899, 2 בדצמבר 1981) היה פסל ישראלי מהזרם האקספרסיוניסטי. אקספרסיוניזם זהו סגנון שנותן דגש על רגשות ועל צורות חזקות.

נולד בסטוויסקי שבפולין והתיתם בגיל צעיר. ב־1909 נשלח ללימודים בישיבת לומז'ה. שם למד להכין עצמו להיות רב עד 1917, אך פרש מטעמים בריאותיים. בעידוד אחיו יוסף, שלמד פיסול, התחיל גם הוא לעסוק בפיסול.

ב־1920 נסע לברלין והלך ללמוד בבית הספר לאמנויות שרלוטנבורג. הוא עבד בחומרי אבן ועץ, ואחר כך עבר לעבוד בכִּיוּר בחרס, עבודה בחימר ושריפתו. בין מוריו היו הרמן שטרוק והוגו לדרר.

בשנים 1933, 1934 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. בארץ עבד כסתת אבן, כשרטט אדריכלי והורה אמנות. בשנות ה־30 וה־40 הציג יצירות בגלריות ועבד בטכניקות שונות.

ב־1940 זכה בפרס דיזנגוף לפיסול. פרס זה מוענק על ידי עיריית תל אביב לאמנים בולטים.

ברנדנבורג פיתח שיטת "ראיה מסביב". הכוונה היא خلق תחושת מרחב סביב הדמות המפוסלת, כך שהפסל לא נראה רק מצד אחד. בפיסולו ניכרת השפעה של הפסל הגרמני ארנסט ברלך.

הוא פסל רבות חיות. פסל בשם "אהבת אם", המראה קופה ובנה, נרכש על ידי עיריית תל אביב והוצג בגן החיות. פסל נוסף, "כבשים", מוצג בגן החיות התנ"כי בירושלים.

התמחות נוספת הייתה באמנות תנכית. ב־1966 הוציא ספר בשם "התנ"ך בפיסול ובציור". עבודותיו הוצגו במוסדות ציבוריים לאחר מותו, לפי צוואתו. פסליו נתרמו למוזיאון הכט באוניברסיטת חיפה, לבית ספר חקלאי בעין כרם ולבניין הסוכנות היהודית.

מבקרי אמנות שיבחו כמה מיצירותיו. חיים גמזו ציין את "ראש ילדה" ו"התלהבות" כיצירות מצטיינות. גדעון עפרת תיאר את ארייתו מ־1940 כאריה זקן, אנושי ועגום, שעומד בולט בין האריות שפוסלו בארץ.

ברנדנבורג היה נשוי לתהילה, אחות במקצועה. לזוג לא היו ילדים. נפטר ב־1981 ונקבר בהר המנוחות.

יעקב ברנדנבורג נולד ב־1899 ונפטר ב־1981. הוא היה פסל. פסל הוא אדם שיוצר פסלים מחומר.

כשהיה ילד הוא התייתם. בגיל צעיר למד בישיבה. אחר כך brother שלו עודד אותו לצייר ולפסל.

ב־1920 נסע לברלין ולמד פיסול. הוא עבד באבן, בעץ ובחימר. חימר הוא אדמה שרופים והופכת לקשה.

בשנות ה־30 עלה לארץ והתיישב בירושלים. בארץ עבד בעיבוד אבן והורה אמנות.

ב־1940 קיבל פרס דיזנגוף. זהו פרס לאמנים חשוב.

הוא אהב לפסל חיות. פסלו "אהבת אם" הוצג בגן החיות בתל אביב. פסל בשם "כבשים" הוצג בגן החיות התנ"כי בירושלים.

הוא גם עבד על נושאים מהתנ"ך. ב־1966 יצא לו ספר על אמנות ודת בשם "התנ"ך בפיסול ובציור".

אחרי מותו נתנה המשפחה את הפסלים למוזיאונים ולמוסדות. ברנדנבורג היה נשוי לתהילה ולא היו לו ילדים.