יעקב גנס

יעקב גנס (1903/1905, 14 בספטמבר 1943) נולד בליטא במשפחה יהודית. לפני המלחמה למד והעבודות שלו היו בהוראה, במשרד ובתעשייה. שירת בצבא הליטאי והתקדם לדרגות קצונה.


כאשר הגרמנים כבשו את וילנה בקיץ 1941, הוקם היודנראט (מועצה יהודית שייצגה את התושבים בגטו). גנס מונה למפקד המשטרה היהודית (כוח שיטורי יהודי בתוך הגטו) ולימים הפך ליו"ר הנהלת הגטו ולנציג התושבים רשמית.
הגטו חולק לשני חלקים: גטו 1 לעובדים וגטו 2 לשאר. בעת האקציות, מעצרים המוניים ושליחתם של יהודים להריגה, עמד גנס בראש המשטרה היהודית וניסה להציל כמה שאפשר.
גנס בלט מול יושב ראש היודנראט, אנטול פריד, וככל שהזמן עבר צבר יותר כוח והשפעה בגטו.

מסמכים נאצים מ-1942 העניקו למשטרה היהודית תפקיד ישיר באכיפת פקודות השלטון. פירוש הדבר היה שגנס פעל ישירות מול הממשל הנאצי, וזו הוסיפה לסמכויותיו.

גנס האמין ב"העבודה למען החיים", להפוך את הגטו לפרודוקטיבי כדי להציל אנשים. הוא עבד להקמת בתי מלאכה, קידם חינוך ותרבות, והקים מועדון לדיונים ולהרצאות.

באוקטובר 1942 דרשו הנאצים לשלוח לכפר אושמיאנה כ-1,500 נשים וילדים לא עובדי־גטו. גנס התמקח והוריד את המספר ל-406. במקום לשלוח ילדים, שלח בעיקר חולים כרוניים וזקנים. צעד זה היה שנוי במחלוקת קשה בין תושבי הגטו.

המחתרת בגטו, FPO, ארגון הפרטיזנים (לוחמים שהתנגדו לנאצים), עמדה לצד המאבק המזויין. יחסו של גנס אליה היה דו-ערכי: מצד אחד הבין את הלגיטימיות של המאבק, מצד שני חשש שפעילותה תביא להשמדת הגטו. לכן ניסה לפגוע בפעילויות המחתרת ולמנוע רכישת נשק, וגם הזמין חלק מאנשיה למועדון שפתח.
באביב 1943 החריף הקונפליקט בין גנס למחתרת, ואנשי המשטרה אף ניסו לחשוף מחסני נשק.

ב-1 בספטמבר 1943 החלה חיסול הגטו והפריצה למרד. ב-14 בספטמבר הובא גנס לגסטפו (משטרת הביטחון הנאצית), הואשם בסיוע למחתרת ונורה למוות.

גנס נתפס בעיני רבים כדמות שנויה במחלוקת. יש שנזקקו לאמונתו כי פרודוקטיביות תציל חיים, ויש שראו בו כלי בידי הנאצים, בשל שיתוף הפעולה המוסדי והקשרים עם השלטון. רבנים דחו את בחירתו אנשים להישאר או להישלח למוות כבלתי־אפשרית מבחינה הלכתית. גנס סבר שההחלטות צריכות להיות רציונליות במטרה לשמור על קיומה של הקהילה.

הגטו חוסל ימים ספורים אחרי מותו של גנס, ולכן אי אפשר לדעת בוודאות אם דרך אחרת הייתה מצילה יותר אנשים. עם זאת, ה historians מסכימים שרבים ראו בו מי שניסה להציל כמה שיותר יהודים בדרכים שבחר.

יעקב גנס נולד בליטא בסביבות 1903, 1905. לפני המלחמה למד ועבד כמורה ומנהל.

כשגרמניה כבשה את וילנה ב-1941, הקימו שם גטו. גטו הוא מקום שבו ריכזו את היהודים בזמן השואה. ייסדו שם גם יודנראט. יודנראט זו מועצה של יהודים שניסתה לטפל באנשים.
גנס מונה למפקד המשטרה היהודית. המשטרה היהודית זו קבוצת שוטרים יהודים שעבדו בתוך הגטו.

גנס רצה "העבודה למען החיים". זאת אומרת: ליצור מקומות עבודה כדי להציל כמה שיותר אנשים. הוא עזר להקים בתי מלאכה ותיאטרון. גם לקח חלק בחינוך ותרבות.

ב-1942 דרשו הנאצים לשלוח הרבה נשים וילדים לאושמיאנה. אושמיאנה היה אתר אליו הובילו אנשים. גנס התמקח והוריד את המספר ל-406. במקום לשלוח ילדים, שלח חולים וזקנים. זה עורר מחלוקת קשה בגטו.

המחתרת (קבוצה של לוחמים שנלחמו בנאצים) רצתה להביא נשק. גנס חשש שזה יגרום להשמדת הגטו. לכן ניסה לעצור פעולותיה ולמצוא מחסני נשק.

בספטמבר 1943 פרץ המרד בגטו. ב-14 בספטמבר גנס הובא לגסטפו. גסטפו זו משטרת הנאצים. שם הוא הוצא להורג.

אנשים לא מסכימים עליו. חלק אמרו שהוא ניסה להציל רבים. אחרים קראו שהוא פעל לטובת הנאצים. אי אפשר לדעת בוודאות מה היה נכון.