יעקב פולוצקי

יעקב חיים (הנס) פולוצקי (13.9.1905, 10.8.1991) היה בלשן, מזרחן ופרופסור לאגיפטולוגיה ולשפות שמיות באוניברסיטה העברית. זכה בפרס ישראל במדעי הרוח בשנת 1966.


נולד בציריך ב-1905 להורים יהודים ממוצא רוסי, שהיגרו בשל הפוגרומים של 1905. בילדותו גדל בעיקר בברלין. אמו הייתה מורת שפות, והוא ירש ממנה כישרון לשפות.

כבר כנער למד רוסית, לטינית, צרפתית ואנגלית. חווית מפתח בשבילו הייתה ראיית תבליט של קלאופטרה עם שם בכתיב מצרי. זה עורר בו עניין בכתיבה המצרית, ההירוגליפים, סימנים מצריים עתיקים לכתיבה. הוא קנה את הספר ״ההירוגליפים״ של אדולף ארמן והתחיל ללמוד דקדוק מצרי.

עד סוף בית הספר היו לו ידיעות במצרית קלאסית, במצרית רעמססית, בקופטית (שפה מצרית מאוחרת) ובסורית. בשנות העשרים עבד באקדמיה למדעים בברלין בפענוח פפירוסים מניכאיים בשפה הקופטית. כתב גם את הערך על מניכאיזם באנציקלופדיה פאולי-ויסובה.

למד באוניברסיטת ברלין אצל קורט זתה, והמשיך לגטינגן שם קיבל דוקטורט ב-1926. בפרויקט תרגום השבעים טיפל בחומר ביוונית, בקופטית, בסורית ובערבית. עם עליית הנאצים עלה לארץ והצטרף לאוניברסיטה העברית ב-1934. בירושלים הקים את החוג לבלשנות וכיהן דקאן הפקולטה למדעי הרוח.

ב-Jרושלים חזר להתמקד במצרית ובשפות שמיות חיות. למד חבשית עתיקה מפי נזיר חבשי, והוא עודד ללמוד גם אמהרית (שפת אתיופיה). בשנת 1936 השיג פריצת דרך חשובה במחקר הפועל במצרית. הוא קישר בין ידעיו באמהרית לבין מבנה הפועל המצרי.

פרסום מרכזי שלו הוא Études de syntaxe copte (1944). ספר זה הניח יסודות לשיטת ניתוח תחבירית-מבנית באסכולת ירושלים, ושינה את הבנה המדעית של תחביר המצרית והקופטית. מחקריו עסקו גם בעברית, ביוונית ובשפות מזרחיות, בעיקר מבחינת מבנה התחביר.

בתקופת מלחמת העצמאות שירת ביחידת שפ״ן, שירות פענוח נסתרות, שפענחה צפנים. בשנת 1959 נבחר לאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. זכה בפרס רוטשילד ב-1962, בפרס ישראל ב-1966 ובפרס הארווי ב-1982.

לאחר פרישה המשיך ללמד בביתו עוד כעשר שנים קופטית, אמהרית, ארמית חדשה וטורקית. נפטר ב-1991 והובא לקבורה בהר המנוחות. בשכונת גילה בירושלים נקרא רחוב על שמו.

יעקב חיים (הנס) פולוצקי (1905, 1991) היה חוקר שפות ומומחה לשפות מצריות ושמיות. הוא זכה בפרס ישראל ב-1966.


נולד בציריך להורים יהודים מרוסיה. הם ברחו בגלל פוגרומים. בילדותו גר בעיקר בברלין.

אמו לימדה שפות. כבר כנער למד כמה שפות כמו רוסית ולועזיות. ראה תמונה של קלאופטרה עם כתובת בהירוגליפים. הירוגליפים הם ציורים שהמצרים העתיקים השתמשו לכתיבה. זה עורר בו רצון ללמוד מצרית.

קנה את הספר ״ההירוגליפים״ של אדולף ארמן ולמד מצרית וקופטית. קופטית היא צורת מצרית מאוחרת. בשנות העשרים עבד בברלין על פפירוסים קופטיים וכתב על מניכאיזם.

למד באוניברסיטה וקיבל דוקטורט ב-1926. כשהנאצים עלו לשלטון עלה לארץ ב-1934. הצטרף לאוניברסיטה העברית והקים את החוג לבלשנות.

למד גם שפות אתיופיות. איש שכנע אותו ללמוד אמהרית. ב-1936 גילה משהו חשוב על הפועל במצרית. ב-1944 פרסם ספר חשוב בשם Études de syntaxe copte. הספר שינה את הדרך בה חוקרים מבינים תחביר מצרי.

בשנת 1948 שירת ביחידה שפענחה צפנים. קיבל פרסים חשובים: רוטשילד, פרס ישראל ופרס הארווי. אחרי שפרש, המשיך ללמד כעשר שנים בביתו. נפטר ב-1991. קברו בהר המנוחות. רחוב בגילה נקרא על שמו.