יצחק אייזיק הלוי הרצוג

הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג (1888, 1959) שימש כרב הראשי האשכנזי של ארץ־ישראל ומדינת ישראל משנת 1936 ועד פטירתו. קודם לכן כיהן כרבה הראשי של יהדות אירלנד. היה בעל דוקטורט לספרות וחתן פרס ישראל לספרות תורנית (1958). ידוע בתרומותיו להלכה במדינת ישראל ובקידום מצוות התכלת (תכלת = צבע כחול לבגד טקסי שנקשר לציצית).

הרצוג נולד בלומז'ה, אז בתחום האימפריה הרוסית, ועבר עם משפחתו לאנגליה ב־1897, מקום שבו אביו כיהן כרב. הוסמך לרבנות ב־1908 ולמד גם מתמטיקה ושפות באוניברסיטאות בלידס, בלונדון ובהסורבון. קיבל תואר M.A. ועבודת דוקטורט ב־1914 מאוניברסיטת לונדון.

בין השנים 1915, 1936 כיהן כרב בקהילות אירלנד והפך לרבה הראשי של אירלנד ב־1925. בתקופתו הצליח למנוע איסורים נגד השחיטה היהודית ופיתח קשרי הידידות עם דמויות נוצריות בכירות.

ב־1936 נבחר לרב הראשי של ארץ־ישראל. בתקופת המאורעות של סוף שנות ה־30 קרא להבלגה והימנעות מתגובות נקם. ב־1939 הפגין נגד הספר הלבן של בריטניה וקרע עותק בפומבי כמחאה על הגבלת ההגירה היהודית.

בשנים השחורות של מלחמת העולם השנייה ופציעות השואה פעל להצלת יהודים. ב־1941 יצא למסעות לחיפוש עזרה אצל מנהיגים בעולם ונפגש בין היתר עם נשיא ארה"ב. אלא שהמגעים לא תמיד נתקבלו ברוח טובה. ב־1946 סייר באירופה כדי לשכנע ניצולים לעלות לארץ. יחד עם מתנדבים איתר ילדים יהודים שהוסתרו בתקופת המלחמה והעבירם למוסדות יהודיים; יותר מ־500 עלו ברכבת שכונתה "רכבת הרצוג".

היה מייסד מכון יד הרב הרצוג והוביל יוזמות כמו הבניין החדש של הרבנות הראשית, "היכל שלמה". בביתו נפגשה קבוצת רבנים מדי שבוע לדון בתלמוד ובהלכה. נפטר ב־25 ביולי 1959, ולוויתו התקיימה בירושלים בפני אלפים. ארכיון פועלו שמור בספרייה הלאומית.

נשא את שרה ב־1917. בניו החשובים כוללים את חיים הרצוג, ששימש נשיא מדינת ישראל, ואת ד"ר יעקב הרצוג. נכדו הוא יצחק הרצוג, נשיא המדינה ה־11.

על שמו נקראו יישובים ושכונות, ובהם משואות יצחק ושכונות קריית הרצוג. יש נגישות להנצחה גם במוזיאון היכל שלמה, ובמוסדות חינוך וארגונים הנושאים את שמו.

כתב תשובות והלכות, בין השאר ספרים כמו "שו"ת היכל יצחק", "כתבים ופסקים" ו"תחוקה לישראל על פי התורה". באנגליה פרסם ב־1936 את The Main Institutions Of Jewish Law, שיצא לעברית מאוחר יותר. חיבר גם נוסח תפילה לשלום המדינה. היה מחקרן ידוע בתחום התכלת.

הרצוג פיתח רעיון שבו התורה היא החוק העליון במדינה. עם זאת, הוא קיבל מקום לחקיקה משלימה שבמשטר מודרני. סבר שיש סמכויות למלך או לממשלה ולחקיקה של המדינה, אך המעמד של בתי־המשפט נראה אצלו שונה ופחות מרכזי.

בהתבסס על מקורות הלכתיים אמר שיש מצבים בהם נשים יכולות לצאת למלחמה. דחה פירוש שקובע שנשים כלל לא יוצאות למלחמת מצווה. יחד עם זאת התנגד לגיוס חובה של נשים, וזיהה בעיות פרקטיות וצניעות. הבהיר שעמד על זכות להסתייג מטעמים דתיים, אך ראה ברצון להתנדב שירות מבורך במקרה שנשמרו כללי הצניעות.

הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג (1888, 1959) היה הרב הראשי של ארץ־ישראל ומאוחר יותר של מדינת ישראל. הוא גם היה רב ראשי של אירלנד וקיבל תואר דוקטור.

נולד בלומז'ה ועבר עם משפחתו לאנגליה כילד. למד רבנות ואקדמיה. כיהן כרב בקהילות באירלנד עד שעלה לישראל ב־1936 והפך לרב הראשי.

בעת מלחמת העולם השנייה ניסה לעזור ליהודים שנסעו והוסתרו. אחרי המלחמה איתר ילדים שהוסתרו והביא למעלה מ־500 מהם לארץ ברכבת שנקראה על שמו "רכבת הרצוג".

הקים מכון שנקרא יד הרב הרצוג ועזר להקים את בניין הרבנות "היכל שלמה". נקבר בירושלים ב־1959.

נשא את שרה. אחד מבניו, חיים הרצוג, היה נשיא מדינת ישראל. נכדו הוא יצחק הרצוג.

הוציא ספרים על הלכה ומשפט יהודי. כתב גם תפילה לשלום המדינה. פרסם ספר באנגלית על חוקי היהדות.

אמר שנשים יכולות להתנדב לשרת בצבא ולהחזיק נשק. הוא התנגד לכך שאישה תיאלץ לשרת בכוח.

הוא דעק להגן על זכויות התושבים הלא־יהודים בארץ ולמנוע מהם אפליה.

(הסבר קצר: "רב ראשי" = הרב המרכזי של המדינה; "תכלת" = צבע כחול להרכבת ציצית, שהיא חוטים חגיגיים בתפילין).