יצחק ארד

יצחק ארד (11.11.1926, 6.5.2021) נולד בפולין בשם יצחק רודניצקי. הוא היה לוחם מחתרתי נגד הנאצים, חבר הפלמ"ח (הארגון הצבאי של היישוב היהודי לפני קום המדינה), קצין בכיר בצה"ל בדרגת תת-אלוף, היסטוריון ויושב ראש הנהלת יד ושם במשך שנים רבות.


ארד גדל באותה עיירה שעלתה לאחר מכן לשטחי ליטא. אביו היה חזן, ויצחק למד בבתי ספר יהודיים והשתתף בתנועת הנוער הציוני. כשפרצה המלחמה נמלטו הוריו וילדיהם והם עברו בין אזורים תחת כיבוש גרמני.

כשהגרמנים החלו ברדיפות, ארד הועסק בעבודות כפייה ובנה קבוצת מחתרת. הוא הצטרף לפרטיזנים, לוחמי מחתרת שנלחמו מאחורי קווי האויב, והשתתף בחדירות ובגנבת נשק ממחסני הצבא הגרמני.

בשנים 1943, 1944 הצטרף ליחידות פרטיזנים סובייטיות וליחידות ליטאיות בקרב נגד הנאצים. הוא קיבל את הכינוי המחתרתי טולקה ונלחם עד שחרור האזור בידי הצבא האדום. בהמשך התגייס לצבא האדום והמשיך להילחם עד סוף המלחמה.


בדצמבר 1945 עלה ארד לארץ במסגרת ההעפלה, באוניית המעפילים חנה סנש. בתחילת 1946 התגייס לקורס טיס של הפלמ"ח וקיבל רישיון טיס בריטי. במקביל הדריך בקורס קציני חבלה, יחידות שמבצעות פשיטות והרס של מטרות אויב.

בתקופת מלחמת העצמאות שירת כטייס וגיבור פעולות שונות, והשתתף בקרבות בירושלים ובמבצעים כמו מבצע נחשון ומבצע חורב. במהלך השירות התברר כי הוא עיוור צבעים, ולכן לא המשיך לקורס מטוסים מסוימים והמשיך בפעילות חבלנית ובפיקוד קרבי.

לאחר המלחמה התקדם בדרגות בחיל השריון. שימש מפקד גדוד, מפקד יחידות חטיבה ותפקידים בכירים נוספים, והיה בין המפקדים שקידמו את ההדרכה וההכשרה בחיל. בתקופת מלחמת ששת הימים היה בלימודים, אך סייע בפעילות מבצעית. אחרי מלחמת ששת הימים סיים תואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה ותואר שני בנושא השואה.

ביולי 1968 נתמנה לקצין חינוך ראשי בצה"ל. בתפקידו שם דגש על חינוך ובידור לחיילים ולתמיכה במערכת הערכים שלהם. בפרט קידם הסברה פנים-צבאית לגבי מקור הסכסוך באזור.

ארד פרש מצה"ל ב-1972 בדרגת תת-אלוף. בתקופת מלחמת יום הכיפורים שב לשירות קצר לאימון חיילי שריון לפני יציאתם לחזית.


ארד ניהל את יד ושם בשנים 1972, 1993 והמשיך לייעץ לאחר פרישתו. הוא השלים דוקטורט על שואת יהודי וילנה ומאבקם, שקיבל ב-1974, ושימש מרצה בתחום ההיסטוריה היהודית.

פרסם ספרים ומחקרים רבים על השואה. היה מעורב בהוצאת האנציקלופדיה של השואה, מחקר מקיף בחמישה כרכים שיצא ב-1990. ב-2004 קיבל את פרס הזיכרון על שם יעקב בוכמן על ספרו על השואה באזורים של ברית המועצות.

ב-6 במאי 2021 נפטר ארד בגיל 94 ונקבר בקיבוץ עינת לצד אשתו מיכל.


היה נשוי למיכל (1927, 2015). לזוג נולדו שני בנים ובת, והיו להם 11 נכדים. הם התגוררו ברמת השרון. נכדתו עדי הייתה האישה הראשונה שעמדה בראש מדור ניווטים ביחידת מגלן.


ב-2008 פתחה המשטרה בליטא חקירה נגד ארד, בעקבות טענות על מעורבות ברצח אזרחים בתקופת פעילותו הפרטיזנית. בחקירה נטען שהיוזמה באה מצד גורמים מסוימים בליטא. לאחר כחצי שנה נסגר התיק.

יצחק ארד נולד ב-1926 בפולין. הוא נהיה לוחם נגד הנאצים והגיע לישראל ב-1945. הוא עבד רבות לשימור זיכרון השואה.


כשהנאצים כבשו, יצחק הצטרף לפרטיזנים. פרטיזן זה לוחם מחתרתי שנלחם בסתר.

הוא נלחם עם יחידות סובייטיות וליטאיות, קיבל את הכינוי טולקה, והשתתף בקרבות עד שחרור האזור.


בארץ הצטרף לפלמ"ח. הפלמ"ח זה היישום הצבאי של היישוב היהודי לפני קום המדינה.

הוא למד טיס וקיבל רישיון. לאחר מכן שירת במלחמת העצמאות. הוא לחם בירושלים והשתתף במבצעים חשובים.

בעקבות שירות ממושך התקדם וקיבל דרגות בכירות בצה"ל. ב-1968 מונה לקצין חינוך ראשי. זה תפקיד שאחראי על חינוך וחיי חיילים.


לאחר השירות הצבאי ניהל את יד ושם בין 1972 ל-1993. יד ושם זה מוזיאון ומרכז זיכרון לשואה.

הוא כתב ספרים וחקר את השואה. עבד על אנציקלופדיה רחבה של השואה שיצאה ב-1990.

ב-2004 קיבל פרס על מחקריו. ב-2021 מת בגיל 94 ונקבר בקיבוץ עינת.


היה נשוי למיכל. היו להם שלושה ילדים ו-11 נכדים. הם גרו ברמת השרון.


ב-2008 פתחה ליטא חקירה נגדו על מעורבות בתקופת המלחמה. החקירה נסגרה לאחר כחצי שנה.