רבי יצחק מאיר אלתר (1799, 1866) היה מייסד חסידות גור ומחבר הספרים חידושי הרי"ם.
נולד במגנושב בפולין למשפחה רבנית. בילדותו נפגש עם המגיד מקוז'ניץ (דרשן רוחני) ועם אדמו"רים אחרים. נערך לו חיבור עם נכדו של המגיד ולמד בקוז'ניץ ובורשה. נשא לאישה את פייגא, ובזמן מאוחר שינה את שם משפחתו ל"אלתר" בשל חשד פוליטי.
בוורשה צבר מוניטין כעילוי (פוסק ותלמיד חריף). פתח ישיבה לצעירים והשפיע על תלמידים רבים, גם על מתנגדים לחסידות. המשיך לתת שיעורים יומיים גם לאחר שעמד בראש עדה רחבה.
נשלח כמייצג חסידי פשיסחא (הוגת תנועה חסידית) לחתונה גדולה שבה ניסו המתנגדים להטיל חרם. הוא הוכיח את גדולתו בתורה, הביטל את המאמץ להחרימו וחיזק את מעמד חסידי פשיסחא.
לאחר פטירת מנהיגים אחרים, קיבל על עצמו חלק מהנהגה והגדיל את מעגל חסידיו. תקופתו כונה על ידי חסידיו "שבע שנות השובע". לבסוף עבר לגור ועבד שם עם קהילה גדולה.
כתב חיבור גדול על שולחן ערוך חושן משפט (ספר חוקים הלכתיים), אך לאחר התייעצות עם רבי מקוצק חשש שיש בו בעיית השפעה על לימוד אחר ושרף אותו. נוהג לשרוף גם כתבים אחרים כשהספיק חשש לכנותם.
בזמן שניסו השלטונות בכפייה לשנות לבוש יהודי, התנגד בפומבי ופעל מול רשויות ומובילי דעה. חתם פעם על קריאה לציית להוראות השלטון, אך ניכר כי החתימה נועדה להרגיע את השלטונות ולא שינית את עמדתו הפנימית.
הוזמן כמה פעמים לקבל על עצמו את רבנות ורשה אך סירב. למרות זאת שימש כמכריע בסוגיות הקהילתיות והפעיל השפעה רבה בבחירת חכמי העיר.
תמך במדפיסי סלאוויטא במחלוקת על מהדורות תלמוד.
נקט בעמדה שאסרה שימוש במצות מכונה, מה שיצר מחלוקת עם רבנים שהתירו. המחלוקת פגעה בקשריו עם כמה מהם אך בסוף הובנה גדולתו גם על ידי יריבים.
כיהן כנשיא כולל פולין (קרן תמיכה לתושביי ארץ ישראל) ופעל למען הלומדים בארץ.
רשם בספר משפחתי את הולדות בניו ונכדיו, ובראשם את הולדת נכדו שהפך אחר כך לאדמו"ר.
נפטר בכ"ג באדר ה'תרכ"ו (1866) בגור. נקבר באהל בבית הקברות המקומי. האהל נהרס במלחמת העולם השנייה, אך לאחר המלחמה הוקמה מצבה ומאוחר יותר נבנה האהל מחדש.
גידל נכדים בולטים, ביניהם את רבי יהודה ליב ה"שפת אמת" ואת רבי פינחס מנחם אלעזר ה"שפתי צדיק".
מאמריו לוקטו ויצאו לאור לאחר מותו בכמה מהדורות: "חידושי הרי"מ" ו"ליקוטי הרי"מ", וכן מהדורות נוספות מאת תלמידים ונכדים.
רבי יצחק מאיר אלתר (1799, 1866) יסד את חסידות גור. (חסידות = קבוצה דתית יהודית עם מנהיגים ותפילות.)
נולד במגנושב בפולין. כבר בילדותו פגש גדולים בלימוד. התחתן וגר בעיקר בוורשה ואז עבר לגור.
בכיתה ובבית מדרש שלו למדו תלמידים רבים. הוא נתן שיעורים יומיים.
נשלח לייצג את חסידי פשיסחא. הוא הוכיח שיש שם תלמידים חכמים.
היה מנהיג חסידי גדול. הקהילה שלו גדלה והוא עבר לגור כדי לנהל אותה.
כתב ספר חשוב על חוקים הלכתיים (שולחן ערוך = ספר חוקים), אבל שרף חלק מהכתבים אחרי שאמרו לו שזה עלול לבלבל.
כשהשלטון רצה לשנות את לבוש היהודים, הוא התנגד ופעל כדי לעזור.
לא אהב שמכונה אופה מצות. זה יצר ריב עם רב אחר, ואז הם הבינו יותר את חשיבותו.
עמד בראש ארגון שעזר ללומדי תורה בארץ ישראל.
נפטר בגור ונקבר שם. אחרי המלחמה שיקמו את המצבה והאהל.
גידל נכדים שהפכו גם הם למנהיגים.
המאמרים שלו נאספו ויצאו לאור אחרי מותו בשם "חידושי הרי"מ" ו"ליקוטי הרי"מ".
תגובות גולשים