יציאה בשאלה היא תהליך שבו יהודי שומר-מצוות עוזב חלקית או לגמרי את אורח החיים הדתי ומאמץ אורח חיים חילוני. המונח נגזר מהניגוד ל"חזרה בתשובה" (חזרה לשורשים הדתיים). משתמשים בו בעיקר לגבי יהודים, ולעתים בהשאלה לגבי דתות אחרות.
אדם דתי מחויב למצוות שונות בחיי היומיום: תפילה, שמירת שבת, וכללי אישות לפי ההלכה. מידת ההקפדה משתנה בין אנשים. "יציאה בשאלה" מתארת בדרך כלל עזיבה גלויה של קיום המצוות ולעיתים גם עזיבת הקהילה. המושג שונה מ"חרדי אנוס" (אדם שממשיך להיראות דתי למרות שאין אמונתו פנימית).
היסטוריה של עזיבת הדת קיימת מאז העת העתיקה. דוגמאות בולטות הן מאלישה בן אבויה בתקופת התנאים וברוך שפינוזה במאה ה-17. במאות ה-18, 19 אירופה חוותה נטישה רחבה של הדת. בגלי ההשכלה והציונות עזבו רבים מעול המצוות, ביניהם אישים כמו אליעזר בן-יהודה וחיים נחמן ביאליק. בתקופות של שינוי חברתי בישראל, כמו העליות והקמת המדינה, נרשמה עלייה בחילון בקרב צעירים.
סקרים מראים תופעות משתנות לפי קבוצות. בקרב אלו שגדלו בבית חרדי יש יציבות גבוהה של דתיות. בקרב גדלים בבתי דתיים נרשמה ירידה בעשייה הדתית לדורות הצעירים. הערכות שונות מצביעות על שיעורי יציאה משתנים: טווחים שהוצעו נעים סביב 20%, 40% בחלק מהחברות הדתיות, אך יש מחקרים שמעריכים שיעור נמוך יותר.
"יציאה בשאלה" היא פרפרזה על "חזרה בתשובה". יש שמעדיפים ביטויים אחרים, כמו "התרחקות מהדת", בטיעון שהמלה "תשובה" פירושה "שיבה" ולא "שאלה".
אדם עלול להגיע למסקנה שאין אלוהים או שהפרשנות הדתית לא מתאימה לו. שינוי זה יכול להוביל להפסקת קיום המצוות.
השינויים החברתיים, המדעיים והאידאולוגיים מאז המאה ה-17 שיפרו את האפשרות לערער על דתיות. אצל יהודים זה התקשר לאמנציפציה, ציונות ולעיתים לשואה.
מחקרי ראיונות מראים כי לעתים הפסקת האמונה היא חלק מתהליך מורכב. סיבות נפוצות הן משיכה לאורח חיים חופשי יותר, כמיהה לעצמאות, מרד נעורים, טראומה אישית, ואי־התאקלמות בקהילה.
עבור חלק מהיוצאים, החיים הדתיים נתפסים כמגבילים. הרצון להשתלב בשוק העבודה, ללמוד ולהחליט באופן עצמאי מוביל לעתים ליציאה.
צעירים עלולים למרוד במשפחה ובמוסכמות. חלק מההתמרדות מובילה לעזיבת הדת.
התעללות או אלימות בתוך מסגרת דתית עלולות לגרום לסלידה וליציאה מהחברה הדתית.
בעבר, קהילות חזקות מנעו יציאה. כשהקהילה נחלשת או נעלמת, המעבר לחילוניות קל יותר.
שפעת הסביבה, חברים או בן/בת זוג חילוניים יכולה לעודד שינוי באורח החיים הדתי.
בחברה החרדית יש בדרך כלל יחס שלילי ליוצאים. בחברה הדתית-לאומית התגובות יכולות להיות פחות תקיפות, אך משתנות לפי המשפחה והקהילה.
יוצא עלול לאבד קשר עם משפחה, להיאבק בבדידות, להתמודד עם אובדן פרנסה ולמצוא השכלה ותמיכה. חלקים מהיוצאים חיים חיים כפולים לפרק זמן.
המעבר מעול חרדי לחילוני קשה במיוחד. המעבר דורש לעיתים שינוי מגורים, השכלה ועבודה חדשים.
מחקרים ודיווחים מצביעים על שיעורי מצוקה נפשית גבוהים בקרב יוצאים. ארגונים דווחו על אחוזים משמעותיים עם נטיות אובדניות ותופעות של שתייה או שימוש בסמים בקבוצות מסוימות.
מונח לתופעה שבה אדם כבר אינו מאמין אך שומר מראית-עין דתית בתוך הקהילה. אינטרנט נתן פלטפורמה לטרנס-יוצאים לשיתוף זהויות וניסיון תמיכה.
יוצאים מגדירים את זהותם בדרכים שונות: דתי־למחצה, מסורתי, חילוני, אתאיסט, או זהויות סינתטיות כמו רוחני. במהלך הזמן מתגבשות גם קהילות של יוצאים לשם מפגשים וחיי חברה.
יש עמותות וארגונים שמסייעים במציאת לינה, תעסוקה, השכלה ותמיכה רגשית. בישראל פועלות עמותות כמו הל"ל, יוצאים לשינוי וברות; בארצות הברית קיימת Footsteps.
יציאה בשאלה היא כשאדם שגדל בחיים דתיים מפסיק לחיות לפי כללי הדת. המילה מגיעה מהמילה "חזרה בתשובה" (חזרה לדת), אבל כאן הכוונה היא ההיפך.
דתי שומר מצוות עושה דברים כמו תפילות, שמירת שבת וכללים אחרים. מי שיוצא בשאלה מפסיק לעשות חלק או את כל הדברים האלה. יש גם אנשים שנראים דתיים אבל בעצם לא מאמינים, קוראים להם "חרדי אנוס" (נראה דתי אבל לא מאמין).
בזמנים שונים והיסטוריות שונות אנשים עזבו את הדת. דוגמה מפורסמת היא הפילוסוף ברוך שפינוזה.
אנשים עוזבים דת בגלל סיבות שונות: הם רוצים חופש ועצמאות, מרגישים שהם לא מתאימים, עברו דבר קשה (טראומה), או הושפעו מחברים.
זה קשה להיפרד מהמשפחה והחברים. יוצאים עלולים להרגיש לבד ולצאת לעבודה חדשה או ללמוד. יש אנשים שזקוקים לעזרה רגשית.
יש אנשים שלא מספרים על השינוי ונשארים לחיות כרגיל. היום יש קבוצות ועמותות שעוזרות למי שיוצא בשאלה. הן עוזרות למצוא מקום לישון, עבודה ולדבר עם אחרים במצב דומה.
תגובות גולשים