יציאה מהארון

נקבע ל-11 באוקטובר ומצויין על ידי ארגוני זכויות אדם וללהט"ב. הלוגו לעוצב על ידי קית׳ הרינג עבור ארגון ה"קמפיין לזכויות אדם".

"יציאה מהארון" (Coming out) היא חשיפת זהות מינית או מגדרית בפני אחרים. ה"ארון" הוא מטפורה לשמירה בסוד. התהליך נתפס לעתים כמסע אישי, שכולל קבלת החלטות, חשיפה רגשית, פחדים, ואחריות חברתית. יציאה יכולה לשפר תחושת ערך עצמי ובריאות נפשית, אך גם טומנת סיכונים.

מונחים: ארוניסט, אדם שבריריות זהותו נשמרת בסוד; אאוטינג, חשיפה של מישהו נגד רצונו.

בשנת 1869 קרל היינריך אולריכס הציע חשיפה עצמית כאמצעי לשינוי חברתי. בתחילת המאה ה-20 דמויות כמו איוואן בלוך ומגנוס הירשפלד דיברו גם הן על הצורך בחשיפה פומבית כדי לשנות דעות וחקיקה. המשורר רוברט דאנקן פרסם ב-1944 מאמר תחת שמו והגדיר את הקהילה כמיעוט מדוכא.

בארה"ב, אגודת מאטאשין (1950) יצאה מפעילות חשאית אחרי 1953, והאקטיביסט הול קול הניע תנועה פומבית. פיטוריו של פרנק קמני ב-1957 הובילו אותו להוביל מאבקים ציבוריים לזכויות הומוסקסואלים. ב-1961 הספר The Homosexual in America תרם להתעוררות מודעות ולגיבוש תנועה רחבה.

בשנת 1978 יוזמת בריגס ניסתה למנוע להט"ב מלעסוק בהוראה בקליפורניה. פעילים כמו הארווי מילק קראו לצאת מהארון בקרב הציבור כדי להראות שהלהט"ב הם חלק מהחברה. מצעדי הגאווה והקמפיינים עוררו רבים לחשוף את נטייתם המינית.

בצבא ארצות הברית פעל החוק "אל תשאל, אל תספר" (Don’t ask, don’t tell) בין 1993 ל-2011. החוק אסר על שירות פתוח של הומוסקסואלים ולסביות אם הם חשפו זאת בעצמם.

מחקרים מראים שיציאה מהארון קשורה לרווחה נפשית ודימוי עצמי טוב יותר. יחד עם זאת, יציאה בפני משפחה היא מסוכנת יותר ולעתים כרוכה בסיכונים רגשיים ופיזיים, במיוחד לבני נוער.

מחקר של ד"ר גיא שילה מצא שבישראל הגיל הממוצע של היציאה ירד מע~22 ל-16.5 בתוך עשור. לאינטרנט יש תפקיד גדול בהקלת התהליך, כי הוא מאפשר תמיכה ושיחות, גם אנונימיות. במדינות שבהן הומוסקסואליות אסורה, יציאה עלולה לגרור השלכות משפטיות.

גיל ההתבגרות כולל בלבול וקושי להבין משיכה מינית. חלק מהמתבגרים חשים שהם "שונים" ומעדיפים להסתיר. הרצון להיות כמו כולם יכול להקשות על ההכרה בזהות.

יציאה להורים היא החלטה קשה. יש לשקול יתרונות מול סיכונים, כגון דחייה או הרחקה מהבית. כל מקרה הוא ייחודי, ויש לתכנן את הצעד בהתאם לבטיחות ולתמיכה הזמינה.

11 באוקטובר מסומן כיום עולמי לתמיכה ביציאה מהארון. הלוגו עוצב על ידי קית׳ הרינג.

"יציאה מהארון" פירושה לספר לאנשים על הנטייה המינית או המגדר. "ארון" (מטפורה) פירושו להחביא משהו בסוד. "אאוטינג" זה כשמישהו חושף מישהו אחר בלי רשותו.

ממאה ה-19 החלו אנשים לצעוק שעל אנשים להיחשף בפומבי כדי שיחשבו עליהם אחרת. בשנות ה-50 וה-60 בארה"ב התחילה תנועה שיצאה אל הרחובות. ב-1978 היו מאבקים נגד חוק שרצה לגרום ללהט"ב לא לאבד זכויותיהם. בתנועה היו דוברים כמו הארווי מילק.

עד 2011 בצבא האמריקאי היה חוק שאסר על אנשים לשרת אם הם יצאו מהארון. אחרי כן החוק בוטל.

בגיל ההתבגרות קשה לפעמים להבין מי אתה. למי שסבל מהסתרה, לדעת שאחרים חווים את זה יכולה לעזור.

לספר להורים זה צעד גדול. הוא יכול להרגיש טוב אך גם מסוכן. חשוב לחשוב על הבטיחות ולחפש אנשים תומכים לפני שמספרים.