ישמעאל

ישמעאל הוא בנו של אברהם ושל הגר, שפחתה של שרה. הוא אח למחצה של יצחק ונחשב במקורות היהודיים והאסלאמיים כאבי העמים הערביים.


שרה, שידעַה שהיא עקרה, נתנה את הגר לאברהם. כשהגר הרתה ושרה הוציאה אותה במצב של לחץ, הגר ברחה למדבר. ליד מעיין פגש אותה מלאך. המלאך ציווה לקרוא לבנה ישמעאל, משמעות השם מופיעה בפסוקים כ"שמע ה' אל עוני הגר", והורה לה לשוב לשרה. אלוהים אמר לאברהם שישמעאל יתקיים וייברך, אבל יצחק יהיה היורש. ישמעאל נימול בגיל שלוש עשרה ביחד עם בני ביתו.


לאחר הולדת יצחק, שרה טענה שישמעאל לעג בסעודת הולדת יצחק, וביקשה מאברהם לגרשם כדי להבטיח את ירושתו של יצחק. אלוהים הורה לאברהם לקיים את בקשתה. הגר וישמעאל נדדו במדבר ליד באר שבע, ונשארו בלי מים. הגר הניחה את ישמעאל תחת שיח ובכתה. אלוהים שמע את cry של הילד והוציא לה באר, והם ניצלו והתיישבו במדבר פארן.


כשאברהם נפטר, נקבר במערת המכפלה והקבורה בוצעה על ידי יצחק וישמעאל יחד. ישמעאל התחתן ואשתו הייתה ממצרים. בתורה נרשמים שנים-עשר בניו של ישמעאל, שהפכו לשבטים. אחת מבנותיו, בשמת, נישאה לעשיו לפי המסורת.

ישמעאל חי 137 שנים לפי המסורת. מקום קבורתו אינו ודאי; במסורת המוסלמית מוזכר אתר הנביא ישמעיל ליד כפר חווארה.


פרשנים פירשו את המילה "מצחק" בדרכים שונות. חלקם ראו בזה לעג ולאחרים ראו חטאים מיוחסים לישמעאל. לעומתם, פרשנים אחרים מדגישים שמעמדו של ישמעאל הוגן ומושווה במובנים מסוימים למעמדו של יצחק, ושגאולתו במדבר דומה לעקידת יצחק מבחינת המתח וההשגחה האלוהית.

בכתביהם של מישיבים כמו אוגוסטינוס מופיעה גישה שונה, שרואה בישמעאל דמות קושרת לעולם החומרי. בתלמוד נמסר שישמעאל חזר בתשובה בסוף ימיו וכיבד את יצחק בעת הקבורה.


במסורת כתוב שאימו לקחה לו אישה ממצרים. בתורה מפורטים שמות בניו; כאן שמות מרכזיים שנזכרים במסורת הם קדאר (קֵדָר) וכמה שבטים שנכנסים ברשימות המסורתיות. פירושים שונים ראו את תולדותיו כהוכחה להגשמת הבטחות האל לאברהם ולמקור לעמים רבים.


בקוראן ישמעאל (בערבית: אִסמַאעִיל) מוזכר כנביא ובנו של אברהם. הקוראן מדגיש שהוא דבוק בדיבוריו של אלוהים, שמורה על התפילה ועל זקاة (זכּות שנתינת צדקה, "זְכָוָה" או "זכאת" = נתינה לעניים). בקוראן מסופר שישמעאל ואברהם טהרו את בית (כּעבה), הכעבה היא מבנה קדוש במכה, והשתתפו בבנייתו.


בסיפור העקדה בקוראן לא מוזכר השם המובהק של הבן, אך המסורת הסונית רואה את ישמעאל כמקורב לעקדה. המוסלמים חוגגים את חג הקורבן (איד אל-אדחה) מתוך זיכרון לנכונותו של אברהם להקריב את בנו. לפי המסורות המוסלמיות, הגר וישמעאל התיישבו במכה, ובמקום הופיע באר זאמזם שנחשבת נס.

נביא מוחמד ציין ייחוסו לאברהם דרך ישמעאל. מסורות יהודיות-ערביות מהתקופה השפיעו על התפיסה הזו.

ישמעאל הוא בנו של אברהם והגר. הגר הייתה שפחתה של שרה. ישמעאל הוא אח למחצה של יצחק.


שרה נתנה את הגר לאברהם. כשהגר הרתה, היא ברחה למדבר. מלאך אמר לה לקרוא לבנה "ישמעאל". השם אומר שאלוהים שומע את צערה של הגר. היא חזרה לשרה והילד נולד.


אחרי שנולד יצחק, שרה רצתה לגרש את הגר ואת ישמעאל. הם הלכו למדבר בלי מים. הגר בכתה והניחה את ישמעאל תחת שיח. אלוהים שמע את בכיו והראה לה באר מים. הם ניצלו והתיישבו במקום אחר.


ישמעאל התחתן והיו לו הרבה בנים. בת אחת נקראה בשמת, והיא לפי המסורת נישאה לעשיו. לפי המסורת היהודית ישמעאל חי הרבה שנים.


במסורת האסלאמית קוראים לו אִסמַאעִיל (Isma'il). בקוראן הוא נחשב לנביא, נביא: אדם שמביא מסר מאלוהים. לפי המסורת הוא עזר לאברהם לבנות את הכעבה, הכעבה: מבנה קדוש במכה. המסורת אומרת שבמכה הופיעה באר הנקראת זאמזם, באר נסית שעזרה להם.

האסלאם חוגג את חג הקורבן לזכר נכונותו של אברהם להקריב את בנו. מוחמד אמר שהוא מצא את מקורו באברהם דרך ישמעאל.