נולד ב־1555 בדמשק. משפחתו שמחה ממחוז נג'ארה שבספרד, ועל כך נקראים השם. למד אצל אביו, רבי משה נג'ארה, ואצל סבו, ישראל די קוריאל, שקיבל הכשרה תורנית בצפת. בצעירותו שימש שליח ציבור (מוביל התפילה) בקהילה הספרדית בדמשק. נדד בין ערים, חזר לצפת ונישא. בעקבות מגפה שבה איבד את אשתו ובתו חזר בשנת 1576 לדמשק ונשא אישה שנייה, ממנה נולדו שלושה ילדים. לבסוף עבר לעזה ושימש שם כפוסק (משפטן הלכתי). בנו רבי משה נג'ארה היה רבה של עזה אחריו. בין תלמידיו היה אבטליון. נפטר ב־1628 בעזה וקברו נמצא בבית הקברות היהודי שם; על פי עדות אחרת קבורתו בשטח מחנה הפליטים אל־בורייג'. שמותיו של נג'ארה מופיעים ברחובות בערים ישראליות מובילות, כמו ירושלים ותל אביב.
נג'ארה נודע בעיקר כמשורר ופייטן (מחבר פיוטים, שירי תפילה). יצירתו השפיעה על קהילות בבלקן, בעולם המוסלמי ואף בהודו. בשירתו ניכרת השפעת שירת ספרד, הן במשקל והן בנושאי השירה. כמה מפיוטיו המפורסמים: "אָנָה אֵלֵךְ", "יַעֲרַת דְּבַשׁ", "יוֹנָתִי זִיו יִפְעָתֵךְ" ועוד. הוא שילב קדושה וקבלה (מיסטיקה יהודית) עם מבעים יומיומיים.
מבחינה מוזיקלית התאימו שיריו למנגינות עממיות זרות. הוא ציין לפעמים את המקאם, מושג ערבי למערכת סולמית או סגנון לטון, לכל לחן. ייתכן שהיה בין הראשונים שהזכירו מקאם בשירים עבריים. לפי מסורת, את "יוֹנָתִי זִיו" נוהגים בקהילות בני ישראל בהודו לשיר בחופה, כשהחתן מקדיש את המילים לכלה.
חלק משיריו עוררו מחלוקת. על השיר "כתובת ישראל" (פותח ב"ירד דודי לגנו") מתח ביקורת רבי מנחם די לונזאנו. הוא טען שהשיר מדמה מדי שירי אהבה חילוניים ושימוש במשקלים ערבים לא ראוי. מחקר מודרני של יוסף יהלום תומך ברעיון שחלק משיריו מזכירים שירי עגבים ערבים של תקופתו. נג'ארה השיב למבקריו בהקדמה ל"זמירות ישראל" וטען שהמוטיבים הרומנטיים מועברים למטרה דתית ולהלל.
מהדורות של "זמירות ישראל" ופיוטים אחרים הופיעו בדפוס ונודעו בקהילות שונות.
נולד ב־1555 בעיר דמשק. משפחתו הגיעה ממקום בשם נג'ארה בספרד. למד אצל אביו וסבו. היה שליח ציבור. זה מי שמנהיג תפילה בבית הכנסת.
נישא והתאבל כשאיבד את אשתו ובתו במגפה. חזר לדמשק ונישא שנית. לאחר מכן עבר לעזה. שם היה פוסק. פוסק זה שופט בענייני דת. נפטר ב־1628 וקברו בעזה, לפי רוב המסורות.
היה משורר ופייטן. פייטן זה אדם שכותב שירי תפילה. שיריו אהובים בקהילות רבות, כולל בהודו. הוא כתב שירים כמו "אָנָה אֵלֵךְ" ו"יוֹנָתִי זִיו יִפְעָתֵךְ". את חלק מהשירים שיקל על ידי מנגינות פשוטות שאנשים כבר מכירים.
המסורת אומרת ש"יוֹנָתִי זִיו" שרים בחופה בקהילות מסוימות. שם החתן מדקלם את המילים כלפי הכלה.
כמה רבנים התקיפו אותו. הם אמרו ששירי האהבה שלו דומים לשירים חילוניים. נג'ארה ענה שהם משמשים לכבוד ה׳ ולמטרה טובה.
הודפסו ספרי פזמונים ופיוטים שלו ששימשו קהילות רבות.
תגובות גולשים