כבש הבית

כבש הבית (שם מדעי: Ovis aries) הוא חיית משק שמגדלים לשימושים שונים: בשר, חלב, צמר, עור ולעתים קרניים. נקבת הכבש נקראת כבשה, וצעיריה נקראים טלה או טליה.

מקור הביות לא חד-משמעי, אך רוב החוקרים סוברים שכבש הבית הובט מן הבר לפני כ-10,000 שנים באזור צפון הסהר הפורה. תחילה גידלו אותו בעיקר לבשר ולחלב. רק מאוחר יותר גילו בני אדם שאפשר לגזוז את הצמר ולארוג ממנו בגדים חמים.

יש וריאציות רבות לגבי זני הבר שהשפיעו על כבש הבית. חלק מהמופלונים והכבשים ההרריים קשורים אליה, אך ההשוואות הכרומוזומליות מקשות לזהות אב קדמון יחיד.

הביות גרם להקטנת הגוף ולשינויים בהתנהגות ובמראה. במשך אלפי שנים האדם ביצע הכלאות כדי לשפר תכונות רצויות: כמות ואיכות צמר, יכולת לגדל בשר או לנצל חלב. כבר בתקופות קדומות השבחה כזו נעשתה במצרים, באירופה ובאסיה.

התפשטות הכבשים התרחבה עם התרבויות השונות. הרומאים והפיניקים סחרו בצמר, ובריטניה טיפחה גזעים לצמר במשך הדורות. מהגרים מביאים כבשים לאוסטרליה וניו זילנד; שם ענף הצאן חשוב כלכלית עד היום.

קיימים כ-200 גזעים מבויתים. חלקם פותחו במיוחד לצמר, חלקם לבשר, וחלקם דו-תכליתיים. יש גזעים בעלי זנב שמאגד שומן (אַלְיָה), שחשוב באזורים עם עונות קשות.

גודלי הכבשים משתנים מאוד בין גזע לגזע. אורכם נע בין כ־1.20 ל־1.80 מטר, ומשקלם בין כ־20 ל־200 ק״ג. לזכרים בדרך כלל גוף גדול יותר וקרניים גדולות יותר אצל זנים מסוימים. צבע הפרווה משתנה מלבן ועד שחור. לכבשים פרסות שסועות וראש בצורת חרטום.

לכבשים יש בלוטות ריח באזור הפנים, המפשעה ובין הפרסות. הן מפרישות חומר שמסמן שטח מחיה. מוחן קטן יותר מזה של כבשי-בר.

כבש הבית הוא בעל-קערה רב-מערכתי; הקיבה מחולקת לארבעה תאים. זה מאפשר לו לעכל צמחים עשירים בסיבים. בדיקת המילה 'ריעוש', העלאת גירה, פירושה ללעוס מחדש מזון שנבלע קודם. כבשים מעדיפים עשבים קצרים, ורועים בעיקר בבוקר ובערב.

כיוון שהן נושכות קרוב לשורש, יש להיזהר מרעיית-יתר שפוגעת במרעה.

הבשלה מינית מגיעה בגיל שנה עד שנה וחצי, ותוחלת החיים מעל 15 שנים. הרבייה עונתית: הנקבות מתייחמות בסתיו ובחורף. מחזור הייחום נמשך כ־14, 20 ימים, והפריון של הזכרים עודי כל השנה. תקופת הריון אורכת כ־148 יום. בדרך כלל נולדים טלה אחד או שניים.

כבשים חיות בעדרים חזקים, והן מראות חוש עדר מפותח. בעדר יש לעתים 'outlier', כבשה שסוררת מהקבוצה, ו'משכוכית', כבשה שמובילה את האחרות אחרי ה-outlier. התנהגויות אלה כנראה נשלטות גם על ידי גנים.

כבשים חשופות לטורפים כמו זאבים, דובים ואריות, ולפעמים תוקפות אותן חיות מקומיות כמו הדינגו באוסטרליה. המחלה העיקרית היא פלישה של טפילים פנימיים וחיצוניים, אך יש טיפולים יעילים.

כבש הוא חיה קלה לגידול, מותאמת גם לאזורים קשים. מייצרים ממנה בשר, חלב, צמר ועורות. האיל המיוצג בתרבויות ובדתות שימש כהקרבה. כיום יש בעולם כמיליארד וחצי כבשים. ארצות בולטות בגידול צאן כוללות אוסטרליה, ניו זילנד, ארצות הברית וסין.

השימוש המדעי בכבשים בולט בשיבוט, למשל הכבשה דולי.

במקומות עם מרעה נרחב מגדלים כבשים בעדרים גדולים בשטח פתוח כל השנה. באזורים קרים יותר מחזיקים כבשים בחורף בדירים ומזינים אותם באוכל מיובש. ברב המקומות מנהלים נדידות עונתיות של העדרים.

הכבש מוזכר רבות במקרא ובמסורת היהודית, והוא שימש מקור פרנסה והקורבנות. בתקופת התחייה הציונית חודשה גם מסורת גידול הצאן. בעשורים הראשונים של המאה ה־20 הוקמו עדרים בארץ, ובשנות ה־30 הוקמה אגודה למגדלים. מאז יש ירידות ועליות במספרי העדרים.

ביהדות ובנצרות הכבש משמש כסמל תמימות וקורבן. במספר מקומות בספרות ובאמנות הוצג הכבש כרעיון של תום, אבל גם כקורבן שאין ביכולתו להגן על עצמו. הדימוי של 'הרועה הטוב' בישו לקוח מעולם הצאן.

אומנים רבים ציירו וסימלו כבשים כדי להמחיש נופים ורועים. בישראל הופיעו כבשים בעבודות של נחום גוטמן, ראובן רובין, מנשה קדישמן ועוד. הכבשה משמשת גם כסמל במסורת ובביטויים תרבותיים.

כבש הבית נקרא גם Ovis aries. נקבת הכבש קוראים כבשה. התינוק של הכבשה נקרא טלה.

מגדלים כבשים בשביל בשר, חלב, צמר ועורות. הצמר משמש לאריגת ביגוד חם.

האדם התחיל לגדל כבשים לפני אלפי שנים. בתחילה לקחו מהם בשר וחלב. אחר כך למדו לגזז את הצמר.

יש כבשים בגדלים ובצבעים שונים. חלקם לבנים, אחרים חומים או שחורים. יש זנב גדול שמאכסן שומן בחלק מהגזעים. לכבשים פרסות ושיער רך בשם צמר.

כבשים אוכלות עשב ועלים. הקיבה שלהן מיוחדת ומחולקת לחלקים. זה עוזר להן לעכל צמחים קשים. הן רועות הרבה בבוקר ובערב.

הכבשה פורית בעונות קרות. ההריון של הכבשה נמשך כ־148 יום. בדרך כלל נולדים טלה אחד או שניים. הטלה יכול לעמוד ולינוק זמן קצר אחרי הלידה.

כבשים חיות בקבוצות שנקראות עדרים. הן נשארות יחד כדי להרגיש בטוחות. יש כבשה שמנהיגה, ואחרת שסוררת קצת מהקבוצה.

כבשים עשויות להיפגע מטורפים כמו זאב. אנשים רועים כלבים כדי להגן עליהן. לפעמים יש להן פרעושים ותולעים, ויש טיפולים שגורמים להן להבריא.

כבשים מוזכרות בסיפורים עתיקים ומסמלים תמימות. בחגים ובסיפורים דתיים משתמשים בדימויים של כבש ורועה.

מאחדת הכבשים הכי מפורסמות בעולם נקראת דולי. דולי שוּבטה על ידי מדענים.