כבשי הנגב

כבשי הנגב (1963) הוא פסל ברונזה של הפסל יצחק דנציגר. עותקים של הפסל נמצאים באוספים שונים, בין היתר במוזיאון תל‑אביב לאמנות ובמוזיאון ישראל (עותק בהשאלה מהחברה הפניקס).

הפסל הוא חלק מקבוצת יצירות שמקורה בשנה הראשונה שבה יצר דנציגר מוטיב זה (1955). הרעיון הראשוני הגיע בעקבות הזמנה של האדריכל אברהם יסקי להצבה בחצר "בניין קפלן" בגבעת רם, אך ההצבה לא יצאה לפועל. כבר ב‑1956 הוצג הפסל בתערוכה של קבוצת "אופקים חדשים", ובשנים 1963, 1965 יצר דנציגר קבוצת פסלים נוספת שבה משתייך פסל זה.

היציקה מציגה שני כבשים בגובה כ‑70 ס"מ, עשויים יציקת ברונזה (שיטה שבה שופכים מתכת מותכת לתבנית). הכבשים עומדות זו לצד זו; רגליהן מוצגות כדמויות צינורות, כאילו מוטות אוהל. פני הגוף מעוצבים כך שהן מזכירות את הטופוגרפיה של הנוף המדברי, מכתשים, תעלות ואדיות. ראשה של אחת הכבשים פונה מטה, וראשה של השנייה פונה קדימה ונדמה מעט ככף יד. מרדכי עומר תיאר את היצירה כשבין "פסל כאובייקט" ל"פסל בעבודה סביבתית".

דנציגר שאב את המוטיב מהתעניינותו בתרבות הערבית והבדווית בישראל. כילד ראה שווקי כבשים ליד שער הפרחים בירושלים, ונזכר בכך בעבודותיו. הצייר לודוויג בלום אף צייר את השער והכבשים שנראו ממרפסת משפחתו.

אחד העותקים נרכש על ידי מוזיאון תל‑אביב ב‑1993 והוצג פעמים רבות, בין השאר בגן הפסלים ע"ש לולה בר‑אבנר. בשנת 2011 הוצג הפסל בתערוכה "המוזיאון מציג את עצמו". עותק נוסף ניתן בהשאלה על ידי חברת הפניקס ומוצג במוזיאון ישראל.

כבשי הנגב הוא פסל מברונזה שיצר יצחק דנציגר. יש כמה עותקים שלו במוזיאונים בישראל.

הפסל מראה שני כבשים בגובה של כ‑70 ס"מ. הם עשויים ברונזה. ברונזה היא מתכת חזקה. את הפסל יוצרים דרך יציקה. יציקה זה כששופכים מתכת לתבנית.

לכּבשים רגליים שמזכירות מוטות אוהל. הגוף שלהן מעוצב כאילו נוף מדברי עם ערוצים וגבעות. לראש של אחד הכבשים הכיוון למטה. של השני, קדימה, כמו כף יד.

הרעיון הגיע מהתעניינות של דנציגר בתרבות הבדווית. כילד הוא ראה שווקי כבשים ליד ביתו בירושלים.

העותק נקנה על ידי מוזיאון תל‑אביב ב‑1993. הוא הוצג בגן הפסלים ובתערוכה בשנת 2011. עותק נוסף ניתן בהשאלה והוצג במוזיאון ישראל.

תמונות של דנציגר עובד על הפסל (1961). תמונת הפסל בתערוכה במוזיאון תל‑אביב (2011). תמונות של פרטים מהפסל.