כותנה

כֻּתְנָה היא סיב רך שמקיף את זרעי צמח הכותנה (Gossypium) ממשפחת החלמיתיים. סיב זה משמש לטווית חוטים ולאריגת בדים רכים ונושמים.

בכותנה נשאר כמעט כל החומר הגולמי לאחר עיבוד; רק כ‑10% נהרסים. לאחר ניקוי הוסרין שעווה וחלבונים, ונשאר פולימר טבעי הנקרא תאית (חומר בונה של תאי הצמחים). התאית מאורגנת במבנה סיבי שנוצר מעשרות שכבות תאיות בצורת סליל, מה שמקנה לסיבים חוזק, עמידות וגמישות.

כותנה שימשה לייצור בדים באזורים חמים כבר אלפי שנים. נמצאו שאריות כותנה בתל צף ליד בית שאן, שתוארכו לכ‑7,000 שנה. יש עדויות לטווית כותנה במצרים מהמאה ה‑12 לפני הספירה ולבד כותנה במקסיקו שנמצא שנוצר לפני כ‑5,000 שנה.

ההתייחסות הכתובה המוקדמת נמצאת בכתבי הריג ודה מהודו (כ‑1500 לפנה"ס). גם ההיסטוריון היווני הרודוטוס תיאר את הכותנה ההודית ומשווה אותה לצמר. במסורת היהודית מוזכר צמח בשם "צמר גפן", שמרבית החוקרים מזהים עם הכותנה.

היו עדויות על גידול כותנה בארץ בתקופות שונות, כולל אזכורים של נוסעים ומסמכים מתקופות קדומות. בתקופת תחילת הציונות נערכו ניסיונות לגידול הכותנה, אך הם נכשלו לעתים קרובות בגלל זנים לא מתאימים, מזיקים וקטיף ידני יקר.

גידול מסחרי של כותנה בארץ החל ב־1953, כאשר זרעים הובאו על ידי אחיעם בן יעקב מחוות הכותנה של סם המבורג בלוס בנוס שבקליפורניה. השדות הראשונים נזרעו בקיבוץ ניר עם שבנגב ובאתרים נוספים. בשיא ההיקף עובדו עד 600 אלף דונם כותנה בשנה. במאה ה‑21 חלק מהחקלאים חזרו לגדל כותנה בעקבות עליית המחירים העולמיים.

כותנה גדלה בעיקר באקלים חם. בוזוּרוּ זנים שמפיקים סיבים ארוכים יותר כדי לשפר את האיכות. ב‑2002 הוערכו שטחי הכותנה בכ‑330,000 קמ"ר והתפוקה בכ‑21 מיליון טון. כותנה ממצרים, הודו ואוזבקיסטן נחשבת לאיכותית בזכות הסיבים הארוכים.

גידול הכותנה מסתמך לעתים על דשנים ומדבירים, אך יש עלייה בבקשה לכותנה אורגנית. בישראל אפשר להשקות כותנה במי קולחין מטופלים.

בעבר הקטיף היה עבודת יד קשה; בתיעודים אמריקאים הוא הוזכר כפעילות שנעשית על ידי עבדים. היום הקטיף והעיבוד ממוכנים ברוב העולם. בקטיף מודרני משתמשים בקטפות שמייצרות ערימות מרובעות או עגולות, ומביאות לחיסכון בכוח אדם ובדלק.

במנפטה (מכונת גינון) נפרדים הסיבים מהזרעים והתרמילים. מהזרעים מפיקים שמן, ומהשאריות של המנפטה משתמשים למאכל בהמות. הסיבים טווים לחוטים ואורגים לבד, אותו אפשר לצבוע ולעבד בדרכים שונות.

כותנה משמשת לייצור בגדים קלים כמו חולצות וג'ינס. משמשת גם לרשתות דיג, מסננים לקפה ולשימושים רפואיים (צמר גפן הוא כותנה מעוקרת). נייר עתיק בסין הוא מבוסס כותנה, וכן חלק מניירות המשמעות המודרניים כגון שטרות.

ב‑1844 גילה ג'ון מרסר כי השריית כותנה בסודה קאוסטית (NaOH - חומר בסיסי חזק) משפרת את המראה והתכונות שלה. את התוצאה קוראים כותנה ממורצרת. היא בוהקת יותר, חזקה וגמישה, נוחה למגע וסופגת לחות וצבע טוב יותר.

כותנה מהונדסת גנטית פותחה כדי לצמצם את השימוש במדבירים. נטען כי היא דורשת עד 80% פחות מדבירי חרקים. כמותה בעולם עומדת על כ‑20% מהיבול; בארצות הברית שיעור זה היה כ‑73% (2002, 2003). באוסטרליה הטכנולוגיה נתקלה בבעיות: יבולים נמוכים והאבקה של זנים מקומיים, שהובילו לבעיות משפטיות. זן שהובא ב‑2003 הביא לחדירה ראשונית של כ‑15%, עם צפי לשיעורים גבוהים יותר בהמשך.

כֻּתְנָה היא סיב רך שמקיף את זרעי צמח הכותנה. אנשים טווים את הסיבים לחוטים ואורגים בדים.

החומר שבסיב נקרא תאית. תאית היא חומר טבעי שנמצא בתאי הצמחים.

אנשים משתמשים בכותנה כבר מזמן מאוד. נמצאו שאריות כותנה בתל צף לפני כ‑7,000 שנה. גם במצרים העתיקה ובמקומות אחרים מצאו כותנה ישנה.

נסו לגדל כותנה בארץ בתקופות שונות. גידול מסחרי התחיל ב‑1953 אחרי שזרעים הובאו מקליפורניה. בשיא הגידול עבדו במאות אלפי דונמים.

כותנה גדלה בעיקר באזורים חמים. מגדלים זנים שמייצרים סיבים ארוכים יותר. בעבר קטפו כותנה ביד. היום רוב הקטיף הוא עם מכונות שמאיצות את העבודה.

במנפטה (מכונה שמפרידה סיבים מזרעים) מסירים את הזרעים. מהזרעים אפשר להפיק שמן. מהסיבים עושים חוטים ובדים.

כותנה משמשת לבגדים, לג'ינס ולטריקו. משתמשים בה גם למסננים, לצמר גפן רפואי ולנייר מיוחד.

בשנת 1844 ג'ון מרסר גילה ששטיפה בחומר כימי חזק (סודה קאוסטית) משפרת את הכותנה. היא נהיית בוהקת, חזקה ונוחה יותר.

ייצרו כותנה מהונדסת גנטית כדי להקטין את השימוש בתרופות נגד חרקים. כמותה בעולם נעה בסדרי גודל שונים. במקומות מסוימים היא הצליחה, ובמקומות אחרים היו בעיות בתפוקה ובמיזוג זנים.