כינין

כִינִין (מוכר גם כחינין; בספרדית: Quinina) היא תרכובת ארומטית שמשמשת בעיקר כתרופה לטיפול בקדחת הביצות, כלומר מלריה (מחלה זיהומית שמועברת על ידי יתושים).

הכינין מופק מקליפת עץ הצינכונה, עץ ממקור דרום אמריקאי. השם מגיע מקצ'ואה: kina פירושו "קליפה". האינקה היו הראשונים להשתמש בכינין כתרופה. הכינין הגיע לרפואה האירופית במאה ה-17 ועלה על מדפים באנגליה ב-1658. נגזרת מודרנית של הכינין נקראת כינידין (quinidine) ומשווקת מאז שנות ה-20 של המאה ה-20.

כיום משתמשים בכינין בעיקר לשמירה על קצב לב סדיר אצל חולים עם פרפור פרוזדורים (פרפור פרוזדורים הוא הפרעה בקצב הלב) ולמניעת הפרעות קצב חדריות. בנוסף הוא משמש כחומר מריר בטעמים בתעשיית המזון, בעיקר במשקאות כגון ביטר ולתערובת מי טוניק.

בעבר הכינין במינונים גבוהים שימש לטיפול במלריה, אך השימוש ירד בגלל תופעות לוואי. במינונים נמוכים הכינין יכול להקל על התכווצויות שרירים, ולפעמים שתיית מי טוניק מספקת הקלה. תופעות לוואי נדירות כוללות דימומים תת-עוריים בעקבות ירידה בטסיות הדם.

מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) הגביל את כמות הכינין במשקאות שאינם רפואיים ל-83 מ"ג לליטר. כיום הריכוזים במי טוניק נמוכים יותר, סביב 60, 70 מ"ג לליטר, ונועדו בעיקר להקנות מרירות.

במינונים גבוהים כינין עלול לגרום להפלה והוא נחשב לטרטוגני (גורם לעיוותים בעובר). תופעות לוואי נוספות שעלולות להופיע כוללות בחילה, כאבי ראש, פגיעה בשמיעה או בראייה, ובמקרים נדירים גם סכנה לחיים.

התיאור הראשון של שימוש בכינין לטיפול במלריה מיוחס לשנת 1633. ישועים במאה ה-17 בפרו השתמשו באבקה קליפתית צהבהבה-קינמונית, שנקראה בספרדית El árbol de la calentura ("עץ החום"). האבקה, שנודעה בשם "קליפת הישועים", ניתנה במשקה והקלה על החום. הבריטים בקולוניות שילבו מי טוניק בג'ין ושתו אותו באופן שוטף למניעה. בארצות הברית נהוג להשתמש בנגזרת הכינין, הכינידין.

כינין היא תרופה שמקורה בקליפת עץ מהדרום אמריקאי. קליפת העץ נקראת צינכונה. המילה kina בשפת קצ'ואה אומרת "קליפה".

האינקה השתמשו בכינין בתקופה קדומה. האירופים הכירו אותו במאה ה-17. באנגליה הוא נמכר מאז 1658.

כיום משתמשים בכינין בעיקר לבעיות קצב לב. זה גם תוסף שמשאיר טעם מר במשקאות. מי טוניק מכילים מעט כינין. כמות הכינין במי טוניק מוגבלת בחוקים, והיום היא פחותה מבעבר.

במינונים קטנים כינין יכול לעזור לכאבי שרירים. במינונים גבוהים הכינין עלול להזיק להריון. תופעות לוואי יכולות לכלול בחילה וכאב ראש. לעיתים נדירות יש בעיות שמיעה או ראייה.

בשנת 1633 תיארו את השימוש בכינין כנגד חום ומלריה. ישועים בפרו לימדו להשתמש בקליפה הזו. הבריטים בקולוניות הלבישו את מי הטוניק בג'ין ושתו למניעה. בארצות הברית משתמשים גם בכינידין, שהוא חומר קרוב לכינין.