כלורופורם

כלורופורם (Trichloromethane, CHCl3) הוא נוזל חסר צבע שנוטה להתאדות בקלות. המסה המולרית שלו כ-119.4 ג'/מול ולחץ האדים בטמפרטורת החדר הוא כ-120 kPa. הוא לא דליק בפני עצמו, אך כאשר הוא מעורבב עם חומרים דליקים הוא יכול לבעור. כלורופורם שייך למשפחת הטריהלומתאנים, תרכובות שמקורן במתאן עם שלושה אטומי הלוגן (יסודות כמו כלור).

החומר רעיל ונחשב כמסרטן (מחומר שעשוי לגרום לסרטן).

הכלורופורם נתגלה ביולי 1831 על ידי סמואל גת'רי. כמה חודשים לאחר מכן גילו אותו גם יוג'ין סוביראן ויוסטוס פון ליביג. השם "כלורופורם" נקבע ב-1834. בשנת 1847 השתמשו בו לראשונה כסם הרדמה בלידה, ואז נכנס במהירות לשימוש בניתוחים. בתחילת המאה ה-20 בארצות הברית החליף הכלורופורם את האתר (ether) כמרדים העיקרי, אך השימוש בו הופסק במהרה בגלל רעילותו והאתר חזר לשימוש. במדינות מתפתחות עדיין נרשם שימוש באתר בשל עלותו הנמוכה ושיקולי נגישות.

בתעשייה מייצרים את הכלורופורם על ידי חימום תערובת של כלור עם מתאן או כלורומתאן לטמפרטורות של כ-400, 500 מעלות צלזיוס. בטמפרטורה כזו מולקולות הכלור מתפרקות לרדיקלים של כלור, וזה מחליף בהדרגה אטומי מימן במתאן באטומי כלור. התהליך יוצר תערובת של כלורומתאנים: חד-כלורומתאן, דיכלורומתאן וטריכלורומתאן (כלורופורם).

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 שימש הכלורופורם בעיקר כהרדמה נשימתית. עם הזמן הוחלפו החומרים הללו בחומרים בטוחים יותר. כיום השימוש העיקרי בכלורופורם הוא כשלב לייצור גזי פריאון, בעיקר כלורודיפלואורומתאן (R-22). כמו כן משתמשים בו במינונים קטנים כממיס בתעשיית התרופות, בצבעים ובמוצרי הדברה. הוא משמש גם להדבקת חלקי פרספקס (אקריליק), ומהווה ממס יעיל להמסת אלקלואידים (חומרים טבעיים בצמחים).

כלורופורם מגיב עם נתרן הידרוקסידי ליצירת דיכלורוקרבן, רדיקל כימי המשמש בתגובות אורגניות. כאשר מגיבים אותו עם דאוטריום (הצורה הכבדה של המימן), מקבלים CDCl3, הממס הנפוץ לשימוש בספקטרוסקופיית NMR, שיטה שמודדת מבנה מולקולות.

בתהליך הנקרא CHIP משמש הכלורופורם יחד עם פנול להפרדת חלבונים מ-DNA.

בסרטים מראים לעתים מטלית עם כמה טיפות כלורופורם שגורמת לאדם לאבד הכרה במהרה. במציאות נדרשות יותר מטיפות רבות כדי לגרום לאובדן הכרה.

כלורופורם (Chloroform) הוא נוזל שקוף. נוסחתו הכימית היא CHCl3. הוא מתאדה בקלות. כלורופורם לא דליק לבדו. אך כשערבוב עם חומרים דליקים הוא יכול לבעור.

הכלורופורם התגלה ב-1831 על ידי המדען סמואל גת'רי. ב-1847 השתמשו בו כדי להרדים נשים בלידות. אחר כך השתמשו בו גם בניתוחים. בגלל שהוא רעיל מפסיקים להשתמש בו ברוב המקומות.

מייצרים את הכלורופורם בתעשייה על ידי חימום מתאן עם כלור.
התהליך מוסיף אטומי כלור למולקולות ומתאים לייצור CHCl3.

היום משתמשים בו בעיקר כדי לעשות גזי פריאון כמו R-22. משתמשים בו גם כממיס בתרופות ובצבעים. בכלורופורם אפשר להדביק חלקי פרספקס (אקריליק). הוא ממס טוב להמיס חומרים טבעיים שנקראים אלקלואידים (חומרים בצמחים).

החומר יכול לפגוע בבריאות. יש הקשר בינו ובין סרטן. לכן לא משתמשים בו לשיכוך כאבים היום.

בסרטים מראים מטלית עם כלורופורם שמרדימה במהרה. במציאות צריך כמות גדולה יותר בשביל שזה יקרה.