כליה

כְּלָיוֹת (יחיד: כִּלְיָה) הן זוג איברים במערכת ההפרשה. הן ממוקמות מאחורי חלל הבטן, משני צדי עמוד השדרה, מתחת לסרעפת.

הכליות הן האיברים הפעילים ביותר במערכת השתן. כמות הפלזמה שעוברת בהן מוערכת בכ־180 ליטרים ביום. הכליות מווסתות את משק המים, מאזן היונים וחומציות הדם. הן מסננות את הדם ומפרישות פסולת מטבולית, בעיקר שתנן. הכליות גם מסנתזות גלוקוז מחלבונים בתהליך שנקרא גלוקונאוגנזה, ומפרישות הורמונים.

צורת הכליה דומה לשעועית. בחלק הקעור שלה נמצא שער הכליה, דרכו עוברים עורק, וריד, עצבים ושופכן. אורך כליה ממוצע הוא כ־10 ס"מ, רוחבה כ־5.5 ס"מ ועובייה כ־3 ס"מ. כל כליה עטופה בקופסית רקמת חיבור ושכבות שומן שמייצבות אותה במקומה.

הכליה מחולקת לקליפה חיצונית (cortex) ולליבה פנימית (medulla). בקליפה ובלשד נמצאים הנפרונים, יחידות התפקוד של הכליה. לשד הכליה מכיל פירמידות (Pyramides renales). מהן יוצאים גביעים קטנים, שמתאחדים לגביעים גדולים ולבסוף לאגן הכליה, שמתחבר לשופכן.

הכליה הימנית נמוכה יותר מהשמאלית. ההבדל נובע מהלחץ שהכבד מפעיל על הכליה הימנית. גובה הכליות נעה בין חוליה T12 לחוליה L3.

מרבית הקליפה והלשד בנויים מנפרונים. יש כ־1.25 מיליון נפרונים בכל כליה. הנפרון הוא צינור מיקרוסקופי שמתחיל בקופסית באומן, וממשיך באבובית מקומית, בלולאת הנלי, ובאבובית מרוחקת. האבוביות מתנקזות לצינורות מאספים שמשלימים את ניקוז השתן לאגן הכליה.

הדם נכנס מכליה דרך עורק הכליה הישיר מאבי העורקים. קצב זרימת הדם לשתי הכליות יחד הוא כ־1.2 ליטרים לדקה, כלומר כ־20% מנפח הדם שהלב מזרים. בעורקי הכליה יש פיצולים לאונות הכליה. אצל כ־30% מהאנשים קיים עורק נוסף שנקרא עורק לוואי של הכליה (accessory renal artery).

לכליה יש מערכת נימים כפולה: פקעיות קופסית באומן מקבלות דם לניקוי, ואז יש רשת נימים נוספת שמקיפה את צינורות הנפרון ומאפשרת ספיגה מחדש של חומרים שימושיים.

עצבוב הכליה הוא אוטונומי (לא רצוני). העצבים מגיעים למקלעת הכליה (Plexus nervosus renalis) וכוללים סיבים סימפתטיים ופאראסימפתטיים.

השתן הראשוני שנוצר בנפרונים נאמד בכ־180 ליטרים ליום. לאורך הנפרון והצינורות המאספים קיים הספיגה מחדש של רוב החומרים החיוניים, כמו גלוקוז, כך שכמות השתן שיוצאת מהגוף היא כ־2 ליטרים ביום.

החדירה של חומרים לנפרון נעשית בלחץ, כאשר דפנות העורקיקים דקיקות. תאים וחלבונים בדרך כלל לא עוברים לסינון בגלל גודלם. הופעת חלבון או גלוקוז בשתן מעידה על הפרעה בתפקוד הנפרון.

הכליות מפרישות מים עודפים, מלחים ושתנן. שתנן נוצר בכבד מחומר רעיל בשם אמוניה בקישור ל־CO2. תפקוד הכליות נמדד בעזרת מדד הנקרא "פינוי" (נפח הדם שמנוקה במשך זמן מוגדר). לדוגמה, ערך תקין של קריאטינין מתורגם לפינוי של כ־100 מ"ל לדקה בגבר ממוצעי.

מחלות כליה מגילות שינויים בבדיקות שתן, כמו חלבונים או תאי דם בשתן. חולי כליות עשויים להזדקק לדיאליזה, סינון מלאכותי של הדם כאשר הכליות אינן מסוגלות לתפקד. ניתוחים ומומים מולדים בכליה נפוצים יחסית ביחס לאיברים אחרים.

כִּלְיָה היא איבר שפועל כמו מסננת לגוף. יש שתי כליות בגוף.

הכליות יושבות מאחורי הבטן, ליד עמוד השדרה. האחת מצד ימין נמוכה מעט בגלל הכבד.

הכליות מסננות את הדם. הן מסירות פסולת ומים עודפים. כ־180 ליטרים של פלזמה עוברים בכליות כל יום.

נפרון (נפרון = צינור קטן שמסנן) הוא החלק הכי חשוב בכליה. יש כ־1.25 מיליון נפרונים בכל כליה. הנפרונים יוצרים שתן ראשוני.

מה שמוחזר לדם חשוב: גלוקוז הוא סוכר שהגוף צריך. רוב הנוזל והחומרים החשובים נספגים חזרה לדם. בסוף יוצא מהגוף כ־2 ליטרים שתן ביום.

אם נמצאים חלבונים או סוכר בשתן, זה אומר שמשהו לא בסדר בכליה. כשכליה לא עובדת טוב, צריך לפעמים דיאליזה. דיאליזה היא מכונה שמסננת את הדם במקום הכליה.

יש רופאים שמתמחים במחלות כליה. הם נקראים נפרולוגים (נפרולוגיה = ענף הרפואי של הכליות).