כלנית מצויה

כַּלָּנִית מְצוּיָה (Anemone coronaria) היא מין של כלנית במשפחת הנוריתיים. זהו המין היחיד מהסוג שצומח בטבע בישראל. צבעה הנפוץ הוא אדום, אך יש גם לבנות וסגולות. ב-2013 נבחרה לפרח הלאומי של ישראל. בישראל הכלנית מוגדרת כצמח מוגן ואסור לקטוף אותה.

הכלנית היא גאופיט, צמח שיש לו איבר אחסון תת־קרקעי. האיבר הזה נקרא פקעת היפוקוטיל; היא אוגרת עמילן ועוזרת לצמח לשרוד חורף ולפרוח בקיץ ובאביב. הפקעת מתחדשת מדי שנה וקרובה לפני הקרקע, לכן הכלנית לא שורדת חרישה עמוקה.

הצמח מגיע לגובה של כ־20, 30 ס"מ. לכל גבעול יש עלי בסיס ושושנת עלים, וכל גבעול נושא פרח אחד. הפרח גדול, בדרך כלל בעל 5, 6 עלי כותרת (החלק הדומה ל'פֶּטָל'), ובמרכזו כיפה שחורה של אבקנים ועֱלִים (איברי רבייה). פרחי כלנית נפתחים ביום וננעלים בלילה. פתיחה וסגירה מתבצעות על ידי שינוי בצמיחת תאי עלי הכותרת.

לאחר ההפריה הגבעול ממשיך להתארך והפרי, קובץ פרודות עם זרע יחיד, מתרומם. הזרעים עטופים בשערות שמאפשרות הפצה ברוח.

הכלנית מואבקת על ידי חרקים. הפרחים לא מייצרים צוף (נוזל מותג), אבל יש בהם שפע של אבקה (אבקת פרחים) שהחרקים אוכלים. כלניות אדומות נמשכות בעיקר חיפושיות מהמשפחה Glaphyridae, שהן חרקים שיכולים לזהות צבע אדום. כלניות שאינן אדומות מואבקות בעיקר על ידי זבובים. יש שלב נקבי ושלב זכרי בפריחה: קודם ביציות בשלות, ואז האבקה בשלה.

הצבעים הנפוצים בארץ הם אדום, לבן וגווני סגול עד כחול או ורוד. צבעי הפרח נקבעים על ידי גנים, בשלושה אתרים גנטיים עיקריים, ויש כ־25 טיפוסי צבע מוכרים. תנאי קרקע יכולים להשפיע על עוצמת הפיגמנטים ולכן מעת לעת רואים שדות שבהם כל הפרחים כמעט זהים בצבעם.

בישראל הכלנית נפוצה מצפון הארץ ועד הנגב המערבי. הכלניות הלא־אדומות מרוכזות בעיקר בצפון ובמרכז. בדרום dominantes הכלניות האדומות, משום שהן עמידות יותר ליובש. שיא הפריחה הוא בדרך כלל בפברואר, ויש פסטיבלים מקומיים כמו "דרום אדום" שמושכים מבקרים לראות מרבדים אדומים.

המין נפוץ בארצות הים התיכון ובאזורי אקלים מתון בחצי הכדור הצפוני, ממערב אירופה ועד חבל כורדיסטן וצפון אפריקה. יש גם מינים בסוג שמגיעים לאזורים אחרים בעולם.

הכלנית אהובה בישראל בגלל צבעה ונוף הפריחה שהיא יוצרת. היא הופיעה בשירים, בול וציורים, והיא שימשה כסמל בחינוך לשמירה על טבע. בנוסף שמו של הפרח והמיתוסים סביבו (כמו הסיפורים על אנמון ונעמן/אדוניס) מקשרים אותו לאגדות עתיקות. הכלנית מופיעה גם בסמלים מקומיים ובאירועים ציבוריים.

כַּלָּנִית מְצוּיָה (Anemone coronaria) היא פרח בר שנפוץ בארץ. הצבע הנפוץ הוא אדום. יש גם לבנות וסגולות. ב-2013 נבחרה לפרח הלאומי של ישראל.

הכלנית היא גאופיט. גאופיט זה צמח שיש לו פקעת, בולב תת־קרקעי. הפקעת מאחסנת מזון כדי שהצמח יחזיק בחורף ויפרח באביב.

הצמח קטן, כ־20, 30 ס"מ גבוה. לכל גבעול יש פרח אחד. לפרח יש כמה עלי כותרת, כמו עלי פרח, ובמרכז קבוצה שחורה של אבקנים (החלק שיוצר אבקה). הפרח נפתח ביום ונסגר בלילה.

הפרחים מושכים חרקים. החרקים נושאים עליהם אבקה ועוזרים להפריה. פרי הכלנית מתפרק לזרעים קטנים עם שערות. השערות עוזרות לזרעים לעוף ברוח.

הצבעים הם בעיקר אדום, לבן וסגול. הקרקע יכולה להשפיע על צבע הפרח.

הכלניות פורחות בחורף ובאביב. שיא הפריחה הוא בדרך כלל בפברואר. באזורי צפון הארץ רואים גם צבעים שונים. בדרום רואים בעיקר אדום. יש פסטיבלים שבהם תיירים באים לראות שדות של פרחים.

הכלנית אהובה וניתן למצוא אותה בשירים ובציורים. היא גם סמל לשמירה על הטבע. אנשים למדו לא לקטוף אותה כי היא מוגנת בחוק.