כנסת הגדולה

כנסת הגדולה לפי המסורת היהודית הייתה אספה של כ־120 סופרים, חכמים ונביאים שנועדה כמוסד רוחני מרכזי בארץ ישראל. התקופה שלה מקושרת לתחילת ימי בית שני, סביב 516 לפנה"ס, ועד הכיבוש ההלניסטי ב־332 לפנה"ס.

אנשיה נזכרים בשמות כמו עזרא הסופר, נחמיה, חגי, זכריה, מלאכי, מרדכי וזרובבל. הם ייחסו להם כמה מהשינויים החשובים ביהדות: סיום עריכת חלקים מהתנ"ך (תנ"ך = כתבי הקודש), עריכת ספרים מסוימים, קביעת חג פורים, ותקון נוסחי תפילות וברכות כולל תפילת העמידה (תפילת הציבור המרכזית).

כנסת הגדולה מופיעה כמוסד עליון ללימוד התורה. במקורות היא מוזכרת בראש מסכת אבות כחוליה בשרשרת המסורת, בין מתן התורה בהר סיני ועד התקופה שאחרי. למוסד היה גם תפקיד שיפוטי, אם כי הסיפור על סנהדרין (סנהדרין = מוסד שיפוטי עליון) שבא אחריו מציין 71 חברים בלבד.

המספר 120 יכול להיות מספר טיפולי או סימבולי. חוקרים רבים מבחינים בין כנסת הגדולה לתפקיד הסנהדרין במקורות מאוחרים יותר. בספר עזרא נרשם שעזרא פעל באמצעות "עצת הזקנים" כדי לאכוף הוראות על העולים מהגלות.

במקורות יש נתונים שונים על מספר החברים. בתלמוד בבלי ובירושלמי נזכרים מספרים שונים, ובמקורות עזרא־נחמיה מופיעים שמות חותמים. חלק מהחוקרים מסבירים שהמספר 120 אולי נועד לאחד את כל החכמים סביב מוסד זה, ושעם הזמן המספר פחת עד שהתקבע מספר קטן יותר לסנהדרין.

אנשי כנסת הגדולה חוקקו תקנות שנקראות דרבנן (תקנות של חכמים). הם קבעו נוסחי תפילות וברכות, וחתמו על חלקים מהכתובים. המסורת מייחסת להם גם עריכה של ספרים כמו יחזקאל, שנים עשר הנביאים, דניאל ומגילת אסתר.

מיעוט המקורות והסתירות ביניהן יצרו חילוקי דעות בקרב החוקרים. לא תמיד ברור אם המוסד היה אמיתי, ומה היקף פעולותיו, אם דתי־ספרותי או גם מדיני. יש הסבורים שזו היתה אספה שהתכנסה בבית המקדש ודנה בנושאי חקיקה והנהגה, בדומה לאסיפות פוליטיות בתקופות אחרות.

כנסת הגדולה לפי המסורת הייתה קבוצה של כ־120 חכמים ונביאים בארץ ישראל. הם פעלו אחרי שחזרו לארץ, בתקופת בית שני.

בקהילה היו אנשים חשובים כמו עזרא ונחמיה. עוד מוזכרים חגי, זכריה ומלאכי. הם עזרו לסדר דברים חשובים ביהדות.

הם למדו תורה יחד ושיפטו בעיות חשובות. לפעמים הם דנו בבית המקדש. המספר 120 מופיע במקורות, אבל יש גם דעות שונות על המספר.

הם תיקנו כללים שנקראים דרבנן (כללים שקבעו חכמים). הם סידרו חלק מהתנ"ך (התנ"ך = הספרים הקדושים), קיבעו את חג פורים, ותיקנו את נוסח התפילות, כמו תפילת העמידה (התפילה המרכזית בציבור).

חוקרים לא תמיד מסכימים על כל הפרטים. יש מחלוקות אם המוסד היה בדיוק כפי שמתואר במסורת, ומה היה תפקידו המדויק.