כנען (דמות מקראית)

כְנַעַן הוא דמות מקראית, בן חם ובנו של נח. במסורת הוא נחשב לאבי העמים הכנענים.

המקרא מזכיר שכנען הוליד כמה עמים ועיר קדומה חשובה: צִידוֹן (בכּוֹרוֹ), הַחֵת והָאֱמֹרִי. חלק מצאצאיו מופיעים מאוחר יותר כאנשים ועמים שישבו בארץ כנען לפני כיבושיה של ישראל.

בסיפור שכרות נח מוזכר שכאשר חם אביו ראה את ערוות נח, נח קילל את כנען. "קללה" כאן פירושה איסור או נבואה שכנען יהיה עבד לעם אחר. לא ברור למה קולל דווקא כנען ולא חם. יש מפרשים שאומרים שחם זכה לברכה ולכן נח קילל את בנו במקום אותו. לפי המדרש (פירוש מסורתי של סיפור המקרא) כנען היה זה שעשה את העבודת הביזוי ולכן עליו הושמה הקללה.

ביצירות מסוימות כנען מזוהה עם דמויות נוספות במקרא, כמו סיחון, שנלחם בישראל. יש גם פרשנויות רלוונטיות בהן רואים בקילולת כנען מבשר לשתי תקופות היסטוריות: שעבודו של כנען לנכדו של שם בא לידי ביטוי בכיבוש ארץ כנען על ידי ישראל, ושתחום אחר של דומיננטיות התייחס לצידון ולקשרים הימיים שקשרו בין צידון, קרתגו ורומא.

חוקרים מזהים שינוי בתפיסה המסורתית לגבי הזכות לארץ. בספר בראשית מופיעים פסוקים שמקשרים את הארץ לעמים השונים, אבל בספר היובלים (ספר יהודי עתיק) מתואר שהארץ נחשבה לנחלת בני שם, וכי כנען קיבל חלקים מהארץ לאחר שפגע באופן בלתי מוצדק בזכויותיהם.

כְנַעַן הוא דמות בתנ"ך. הוא בנו של חם ונכדו של נח.

לכּנען היו ילדים שהפכו לעמם. הבולט בהם הוא צידון. אלה היו אנשים שישבו בארץ כנען לפני בני ישראל.

בסיפור נח מסרב לראות את ערוותו. אחרי זה נח קלל את כנען. קלל, אומר שהאדם יהיה עבד לאחרים. לא ברור למה לא קלל נח את חם. לפי המדרש, הסברים מסורתיים למקרא, כנען העליב את נח ולכן הוקעה עליו הקללה.

יש סיפורים ישנים שמספרים שהארץ שייכת לבני שם. בספר היובלים, ספר עתיק, כתוב שלפי סיפורים מסוימים כנען קיבל חלק מהארץ אחרי שפגע באמצעים של אחרים.