כפר הדר

כפר הדר הייתה אחת מארבע המושבות שהובילו להקמת הוד השרון.

ב-1927 רכשו חלוצים אדמות מבני שבט אבו כישכ. המתיישבים באו מהרקע העירוני. הם רצו להקים כפר חקלאי על בסיס פרדסי הדר (פרדס = מטע עצי הדר).
חלק מהמשק התבסס גם על לולים ובעלי חיים. מתחילת הדרך קיבלו על עצמם מדיניות של "עבודה עברית", עבודה שנעשית בידי עובדים עבריים בלבד.
בשנות ה־40 היו כאן עולים מתימן בשיכון התימנים, שהוא היום חלק משכונת גני צבי.
כפר הדר נשאר כיישוב עצמאי עד איחודו עם רמתיים ב־1951, שיצר את הדר־רמתיים. ב־1964 אוחדו כפר הדר, רמתיים, מגדיאל ורמת הדר וניתנה העיר השם הוד השרון.

עונת 1925, 1927 התאפיינה במשבר כלכלי קשה בארץ. ענפי חקלאות כמו טבק ואגוזים לא הצליחו, והפרדס נחשב תקווה לפרנסה. יהושע חנקין קנה ב־1927 כ־4,000 דונם (דונם = כ־1,000 מ"ר) מאדמות אבו כישכ, במחיר של 5 לירות לדונם.
חלק מהאדמה נמכר לקבוצות של פרדסנים ותושבים עירוניים שהסתקרנו בהתיישבות. בין השמות הבולטים היו צבי איזקסון, נחום שיפר ואפרים כהן.
קבוצה של שבעה חלוצים הגיעה לשטח בשבת אחת ב־1927. הם מצאו אוהלים ובעלי מצוקות, והחליטו שחפירת באר מים תהיה משימה דחופה.
רבים מרוכשי הקרקעות לא הביאו מספיק הון להקמת בתים ולפרנסה עד שהפרדסים יפרו. בעלי הון אפשרו לעובדים להתיישב מוקדם יותר ולעבוד במשקים.
נחום שיפר ויעקב הלפרין היו בין בעלי הקרקע הגדולים. שיפר השקיע רבות, אך הכריע בחובות ופשט רגל ב־1932.

בשנים 1927, 1928, בסיוע חנקין וחברת הכשרת היישוב, נרכשו כ־325 דונם למטרות הכשרה. בדצמבר 1929 מכר שיפר 129 דונם נוספים לטובת צרכים ציבוריים.
הוקמה אגודה שיתופית לטיפול במים, בהכשרת הקרקע ובשיווק הפרי. האגודות האלה עזרו לחבר'ה להתארגן כלכלית ובעבודות המשותפות.

ההתיישבות לא החזיקה תוכנית עירונית מפורטת. הארגון נעשה דרך אגודות שיתופיות, שנרשמו כחוק באביב 1929.
גוש הקרקע חולק לחלקות בנות 4, 24 דונם. הוקצו שטחים לרחובות ולגנים. הוקמו שורות ברושים בשער היישוב.
נבחר ועד של חמישה חברים: נחום שיפר, אריה אבטיחי, שמחה קלריך, מרדכי קרייתי ואפרים כהן. בנוסף פעלו אגודות ייעודיות, הלוואה וחסכון, פרי הדר, ואגודה צרכנית.
האספה הכללית התקיימה פעם בשנה, וכללה דוחות על הפעילות ותוכניות אמנותיות לחברים.

החקלאות התבססה בעיקר על פרדסי הדר. נטיעת הפרדסים החלה ב־1928, והם נשאו פרי בראשית שנות ה־30.
הפרדסנים פיתחו גם תעשיות לוואי. בזמן מלחמת העולם השנייה, כשהייצוא קשה, ייצרו ריבות, שימורים ושמנים אתריים.
בכפר פעלו כ־9 בתי אריזה משפחתיים. בתיאורים של התקופה נשמרה תמונה של צריפים, בריכות השריה ותיבות אריזה העשויות מעץ.
לצד ההדרים צמח ענף הלולים והמדגרות. בשנות החמישים סיפקו הלולים תוצרת לאזור המרכז.
כמו כן גדל בכפר תרד בקנה מידה מסחרי, ובמקרים מיוחדים נטעו גם תותים ותפוחי אדמה.

כפר הדר הייתה אחת המושבות שהפכו לעיר הוד השרון.

ב־1927 קנו חלוצים אדמה מבני שבט אבו כישכ. הם רצו לגדל פרי הדר. פרי הדר = פירות כמו תפוז ולימון.
הם בנו לולים וגידלו גם בעלי חיים. הם רצו שעובדים יהיו יהודים בלבד.
בשנות ה־40 הגיעו עולים מתימן ושכנו בשיכון התימנים. היום זה חלק משכונת גני צבי.
בשנת 1951 התאחד כפר הדר עם רמתיים. ב־1964 התאחדו כמה יישובים והוקמה העיר הוד השרון.

בסיומות שנות ה־20 הייתה בעיה כלכלית בארץ. אנשים חשבו שפרדסים יוכלו לפרנס.
יהושע חנקין קנה אדמות ומכר אותן לחלוצים. כמה אנשים הגיעו לראות את המקום וראו אוהלים ושדות קטנים.
הם החליטו לחפור באר מים. הם רצו לעבוד בעזרת עבודה עברית בלבד.
חלק מהאנשים לא הצליחו לבנות בתים מיד. הם חיכו זמן מה עד שהפרדסים יישאו פרי.

המתיישבים הקימו אגודות שיתופיות כדי לעזור אחד לשני. האגודות סייעו במים, בכסף ובשיווק הפרי.
הקרקע חולקה לחלקות קטנות. הוקמו רחובות ונטעו עצים בשדרה.
הכפר נוהל על ידי ועד שנבחר מדי פעם.

העץ העיקרי בכפר היה עץ ההדר. הפרדסים התחילו לפתח פירות בשנות ה־30.
הציוד בכפר כלל בתי אריזה קטנים. שם ארזו את הפירות לפני משלוח.
גם לולים היו כאן. בשנות החמישים הלולים סיפקו ביצים לאזור.
גידלו גם תרד לשוק. במצבים מיוחדים ניסו גם תותים ותפוחי אדמה.