כריזמה

כָּרִיזְמָה (מיוונית: χάρισμα, "מתנת חסד") היא תכונה של קסם אישי וכישורי שכנוע. שכנוע, היכולת לגרום לאנשים לשנות דעה או להקשיב לרעיונות שלך. אדם כריזמטי יודע לפנות לליבם של אחרים, להשפיע על דעתם ולעיתים אף לסחוף אחריו המונים.

המילה הופיעה במסורת היהודית-נוצרית ותוארה גם כיכולת רוחנית. הסוציולוג מקס ובר השתמש במושג לתאר מנהיג שנראה לציבור כבעל תכונות מיוחדות או על-טבעיות.

כריזמה קשה להגדיר במדויק, כי היא כוללת מרכיבים רבים והתרבויות מפרשות אותה אחרת. בדרך כלל תיאורים של כריזמטיות מדברים על היכולת להוביל, לשכנע ולעורר השראה. אנשים כריזמטיים מושכים תשומת לב, הערצה והתפעלות, ולעיתים גם שנאה, אם אנשים רואים בכריזמה דבר שלילי.

לרוב הכריזמטיים מראים קור רוח, ביטחון, החלטיות ושליטה על עצמם. הם לרוב תקשורתיים ומסוגלים לנאום באופן שובה לבבות. נאום, דיבור משכנע שמכוון להשפיע על קהל. חשוב לזכור שניתן להשתמש בכריזמה גם באופן שלילי.

חלק ממרכיבי הכריזמה ניתנים ללימוד. אפשר ללמוד משחק, טכניקות נאום, שיווק ותקשורת בין-אישית. יחד עם זאת, נראה שחלק ניכר מהכריזמה קשור לתכונות מולדות או להתפתחות בילדות.

גם קול ברור ומראה חיצוני תורמים ליכולת השכנוע. דוגמה ידועה היא העימות ב־1960 בין ניקסון לקנדי: צופי הטלוויזיה נטו להעדיף את קנדי, בעוד מאזיני הרדיו נטו להעדיף את ניקסון.

גורם נוסף חשוב הוא המוניטין, מה שאנשים חושבים על הדובר. אנשים נוטים לסמוך על מי שכבר הוכיח את עצמו או על מי שיש לו ניסיון טוב. כמו כן, גיוס דמות מפורסמת למסע פרסום יכול לשפר את סיכויי ההצלחה שלו.

כָּרִיזְמָה (מילה מיוונית שפירושה "מתנת חסד") היא קסם אישי. קסם אישי, היכולת לגרום לאנשים להקשיב ולפעמים ללכת אחריך. אדם כריזמטי מושך אנשים.

אישיות כריזמטית מובילה ומשכנעת. אנשים כאלה רגועים ובטוחים בעצמם. הם יודעים לדבר טוב. לדבר טוב, להציג רעיון בצורה ברורה. לעיתים הכריזמה גם מעוררת קנאה או התנגדות.

חלק מהכריזמה אפשר ללמוד, למשל איך לדבר מול קהל או איך להיראות טוב. אבל הרבה ממנה מגיע מטבע האדם ומהילדות.

גם הקול והמראה משפיעים. בדוגמה מפורסמת משנת 1960, בטלוויזיה אהבו את קנדי יותר, וברדיו אהבו את ניקסון יותר. מוניטין, מה שאנשים כבר יודעים על מישהו, עושה אותו אמין יותר ולכן קל להשפיע עליו.