כרית

כרית (או כר) היא כלי מיטה קטן שתומך בראש בזמן שינה, או בגוף כשיושבים על כורסה או ספה. רוב הכריות פשוטות בצורתן ובצבען. הכריות הפופולריות היום הן מלבניות, וגודלן הממוצע כ-50 על 70 סנטימטרים.


המילוי של הכריות השתנה לאורך ההיסטוריה. הכריות הראשונות מולאו בקש, כי הוא היה קל להשגה, אך כיום כמעט ואינו בשימוש בגלל אי הנוחות. בעבר מילאו כריות של עשירים בפלומה (נוצות רכות) או בנוצות, ושיטה זו עדיין קיימת. עם זאת, היום המילוי המלאכותי הוא הנפוץ ביותר.

הציפית, כיסוי הכרית העשוי בד (לפעמים ממשי), משתנה גם היא. רוב הכריות מצוידות ברוכסן כדי להחליף את המילוי ולכבס את הציפית. כריות מיטה בדרך כלל אינן בעלות רוכסן: הציפית חובקת כיסוי נוסף שבו נמצא המילוי, וכך אפשר לכבס את הציפית מדי יום. גם כשצופים בכביסת הציפית, כריות צוברות אבק ויש להחליפן כל כמה שנים, בעיקר אם יש אלרגיה.


כריות עתיקות נמצאו בקברים במצרים. לפני המהפכה התעשייתית היה קשה לתפור ולצבוע כריות, ולכן הן נחשבו לפריטי אמנות. בסין ובאירופה של ימי הביניים הכריות היו פריט מותרות. המצאת המכונות הפכה את הכריות לזמינות לכל בית.

כרית (או כר) היא בגד רך שתומך בראש כשישנים. יש גם כריות לישיבה על ספה.


מילוי הכריות השתנה עם הזמן. פעם מילאו בקש. קש הוא חומרים יבשים מהשדה. אחר כך מילאו בפלומה (נוצות רכות). היום משתמשים בעיקר בחומרים מלאכותיים.

הציפית היא הבד שמכסה את הכרית. רוכסן הוא סוג סגירה שמאפשר לפתוח ולסגור את הציפית. בכריות מיטה אין בדרך כלל רוכסן. אז הציפית חובקת כיסוי נוסף עם המילוי. גם כששומרים על ניקיון, כריות מצטברות בהן אבק. לכן מחליפים כריות כל כמה שנים.


כריות מצאו בקברים במצרים העתיקה. לפני שהמציאו מכונות, תפירת כריות וצביעתן הייתה קשה. אז רק עשירים יכלו להחזיק כריות. אחרי שהמציאו מכונות, הכריות הפכו נפוצות בכל בית.