כרכ

כַּרַכּ (בערבית: الكرك) היא עיר בירדן, מזרחית לים המלח. היא בירת נפת כרכ ויש בה כ-20,000 תושבים. לעתים מזהים אותה עם קיר מואב, בירת ממלכת מואב הקדומה. במרכז העיר סמוכה מצודת כרכ, מבצר צלבני (מבנה הגנתי שנבנה על ידי הצלבנים).

קיר מואב נוסדה בתקופת ישיבת שבטי מואב ליד ים המלח. היא שימשה כבירת מואב ברוב תקופת העצמאות שלהם, עד שנכבשה בגלויות על ידי אימפריות גדולות. בתנ"ך העיר מוזכרת מספר פעמים, ובין המלכים המפורסמים שישבו שם הוא מישע. מישע תיאר את ניצחונותיו על לוח אבן שנקרא מצבת מישע.

הזיהוי בין כרכ וקיר מואב נתמך בתרגום עתיק ובשינויי שמות לשפות שונות. עם זאת יש חוקרים שמפקפקים בזיהוי, עקב אזכורים בתנ"ך לקשרי תעשיית יין שאינם נתגלו במקום ארכאולוגית.

לאחר תקופת הממלכה המואבית נכנסה העיר לשלטון אימפריות כמו אשור, בבל ופרס. בתקופה ההלניסטית שמה היה חרקה. היישוב היהודי באזור המשיך להתקיים בזמן הזה. בהמשך נדד לאזור עם הנבטים, והרומאים הגיעו בשנת 105. בימי הביזנטים נבנתה כנסייה והעיר הפכה למרכז נוצרי מקומי.

בשנת 1142 בנה פולק מלך ירושלים את מצודת כרכ. המבצר עבר לידי רנו משטיון (אציל נוצרי) דרך נישואיו ליורשת מקומית. סלאח א-דין (זליח א־דין) ניסה לכבוש את המצודה מספר פעמים. המצודה נפלה לאחר קרב קרני חטין, והאזור עבר אחר כך לשליטת הממלוכים, ובמאוחר יותר לשלטון העות'מאנים ב-1514.

ממקורות מסעות במאה ה-19 עולה ששינויי אוכלוסייה ורכבי דת השפיעו על העיר. בורכהרדט תיאר כ-550 משפחות ב-1812. דיווח משנת 1848 ציין כ-300 משפחות, בעיקר נוצריות. בעימותים ב-1880 עברו חלק מהנוצרים להתיישב במאדבא החדשה. בתחילת המאה העשרים ניתנו הערכות שונות לגבי מספר התושבים; בשנות ה-30 הוערכה האוכלוסייה בכ-4,000.

בסוף המאה ה-19 חלה תנועה להתיישבות של יהודי בולגריה, ונבחנה אפשרות להקים יישוב בקרבת כרכ. המושל העות'מאני של האזור, חילמי פאשה, הזמין את שבתאי חזקיה כדי לבחון רכישת אדמות. קיים אישור עות'מני ראשוני להקצאת קרקע ל-600 משפחות, שאושר לבסוף רק ל-100 משפחות ועם תמיכה כספית מצומצמת.

התקדמות התוכנית נעצרה בעקבות מהומות באיסטנבול ושינויים במשרדי הממשל. שבתאי חזקיה שהשתקע בכרכ פתח חנות, ובהמשך היגר לתל אביב. בסקר של 1900 נרשמו בעיר 12 אומנים יהודים ללא משפחותיהם. יצחק בן־צבי דיווח על משפחה יהודית אחת בשנות ה-20, ובשנות ה-30 כבר לא תועדו יהודים בעיר.

כַּרַכּ היא עיר בירדן מזרחית לים המלח. יש בה כ-20,000 תושבים. ליד העיר נמצאת מצודה גדולה מהתקופה הצלבנית. (מצודה היא מבצר שמגן על העיר.)

לפני זמן רב עמדה שם בירת מואב. מואב היא ממלכה עתיקה. בתנ"ך מזכירים את העיר פעמים רבות. המלך המפורסם מישע כתב על ניצחונו לוח אבן שמכונה מצבת מישע. משם עברו בעיר כוחות של אימפריות שונות, כמו אשור ובבל.

בזמן היוונים קראו לעיר חרקה. הרומאים הגיעו בשנת 105 לספירה. הביזנטים בנו כנסייה והעיר הייתה מרכז נוצרי. ב-1142 בנו הצלבנים מצודה ליד העיר. סלאח א-דין ניסה לכבוש את המצודה. אחרי קרב גדול הצלבנים נחלשו והאזור עבר לשליטים אחרים.

מאוחר יותר הגיעו הממלוכים ואז העות'מאנים. במאה ה-19 סופרו משפחות רבות בעיר. חלק מהנוצרים עברו למאדבא.

בסוף המאה ה-19 ניסו יהודי בולגריה להתיישב קרוב לכרכ. המושל המקומי הזמין את שבתאי חזקיה לסייע. העות'מאנים הסכימו רק בחלק מהבקשה. אחר כך היו פרעות באיסטנבול וההצעה נפסלה. כמה יהודים התגוררו בעיר לזמן קצר. בשנות ה-30 כבר לא היו יהודים בכרכ.