כתב הסובלנות

'''כתב הסובלנות''' (בגרמנית: Toleranzedikt) הוא סדרת צוים שהוציא הקיסר יוזף השני של האימפריה הרומית הקדושה בשנים 1781, 1782. הצווים היו חלק מרעיונות הנאורות, כלומר תנועה של רעיונות ששמה דגש על חופש, השכלה ושיפורים חברתיים. היסטוריונים רואים בכתב זה צעד חשוב בהאמנציפציה, הענקת שוויון זכויות חלקי לקהילות שפעלו בעבר בשוליים, ובכלל זאת ליהודים.

היהודים הגיבו לתקנה ברגשות מעורבים. חלק מהם ראו בה הקלה ורפורמה, אחרים חששו שמדובר בשינוי כפוי. המשכיל נפתלי הרץ וייזל פרסם חוברת שקראה לאימוץ הצו ולשינוי בחינוך היהודי.

הצו הראשון משנת 1781 אפשר חופש פולחן ונגישות למשרות לא-קתולים. ב-2 בינואר 1782 הוציא יוזף צו דומה ליהודי אוסטריה. הצו הרחיב חירויות אישיות. הוא איפשר ליהודים להשתתף בעסקים ובתעשייה, להקים בתי מלאכה, ללמוד מקצועות חופשיים ולהעסיק משרתים נוצרים במידת הצורך. הצו העניק גם הגנה חוקית והקל במגורים ובתנועה, אך לא נתן שוויון מלא. נשארו מגבלות על מספר התושבים ומקומות ההתיישבות.

הצו הוחל תחילה בווינה והורחב בהדרגה לאזורים עיקריים באימפריה, בין השאר לבוהמיה, הונגריה וגליציה. ברוח ההשכלה הוא נחשב לאבן דרך בתהליך שהוביל לבסוף להכרה נרחבת בזכויות אזרחיות במקומות אחרים באירופה, כולל החלטות צרפתיות מאוחרות יותר.

לצד ההקלות הוטלו גם הוראות שנועדו לטשטש את הייחודיות הקהילתית. הצו אסר על הופעה פומבית של בתי כנסת ולא הכיר ביהודים כקהילה דתית מלאה. לא נתנו אישור למנות רב רשמי; נותר תפקיד של "מפקח על הבשר הכשר" בלבד. נאסרה כתיבת עברית ויידיש בתעודות רשמיות, והופעלו כללים על מראה והתנהגות, כמו ביטול חובת לגדל זקן. כדי לעודד השכלה הוטל איסור על נישואים לפני גיל 25 על מי שלא למד בבית ספר.

לסיכום, כתב הסובלנות העניק ליהודים חירויות כלכליות וחלק מהזכויות האזרחיות. עם זאת, הוא גם דרש שינוי באורח חייהם והשאיר מגבלות משמעותיות על מעמדם.

'''כתב הסובלנות''' הוא פקודה גדולה שהוציא הקיסר יוזף השני ב-1781, 1782. נאורות היא תנועה של רעיונות שמדברת על חינוך וחירות. אמנציפציה פירושה קבלת זכויות שוות.

הצו נתן ליהודים ולאנשים נוצרים שאינם קתולים זכויות חדשות. הם הורשו לעבוד במלאכה, לפתוח מפעלים ולהיות מוגנים על ידי החוק. הצו התחיל בווינה ואחר כך הורחב לאזורים אחרים בממלכה.

רבים בשמחה קיבלו את השינוי. אחרים חששו שהוא יפסיק מנהגים מסורתיים. המשכיל נפתלי הרץ וייזל קרא ליהודים ללמוד ולהשתמש בצו.

היו גם כללים שגרמו לשינויים יום־יומיים. אסרו הופעה פומבית של בתי כנסת. לא אפשרו למנות רב כמנהיג רשמי, אלא רק פקח על הבשר הכשר. אסרו לכתוב עברית ויידיש בתעודות רשמיות. נאסר על מי שלא למד בבית ספר להתחתן לפני גיל 25.

הצו נתן יותר חופש לעבודה ולחיים בחברה. יחד עם זאת נשארו מגבלות, והיה צורך לשנות מנהגים וללמוד דברים חדשים.