כתב רש"י

'כתב רש"י' הוא גופן של האותיות העבריות; גופן = עיצוב וצורת אותיות. שמו נובע מהדפסת פירושו של רש"י על התורה, שבה השתמשו בו לראשונה.

הדפוס הראשון של פירוש רש"י יצא ברג'ו די קלבריה שבאיטליה בשנת 1475. המדפיסים אימצו עיצוב אותיות שהיה רווח בקרב יהודי ספרד. האותיות עגולות וראהוטות; הן ממוקמות בין הכתב המרובע (האותיות הרגילות של הטקסט המקראי) לבין הכתב הספרדי הרהוט. למרות שמו, רש"י חי בצפון צרפת 375 שנים לפני כן ולא כתב בסגנון זה אלא בגרסה מוקדמת של הכתב הרהוט האשכנזי.

בקרב מנהגים ומחנות הלכתיים הכינוי 'כתב פרובינציאל' מופיע אצל רבי יוסף קארו, ויש דיון אם מתאים לכתיבת מסמכים רשמיים, כמו גט (מסמך גירושין).

במהדורות של טקסטים יהודיים שמציגות גם את המקור וגם פרשנות, נהוג שהטקסט הראשי מודפס בכתב מרובע במרכז והפרשנים מודפסים בכתב רש"י. כך רואים זאת בחומשים, בתלמוד, בטור ובשולחן ערוך. במאה ה-19 השתמשו בו לעתים להערות שוליים בעיתונות, למשל בעיתון 'חבצלת', והדבר מעיד על היכרות הקוראים עם הכתב.

היום כתב רש"י מופיע בגופנים רבים בספרי יהדות ונחשב לכתב 'חולין' לעומת 'הקדושה' של הכתב המרובע. רבנים ממזרחים כתבו לעתים ביד בכתב זה, ובמקרים מפורסמים כמו הפתקה 'נ נח נחמ נחמן מאומן' יש שימוש חלקי בו.

'כתב רש"י' הוא צורת אותיות בעברית. צורה = איך האותיות נראות.

הגופן הופיע בהדפסת פירושו של רש"י בשנת 1475 באיטליה. האותיות עגולות ונוחות לקריאה. השם 'רש"י' נשאר אף שרש"י חי מאות שנים קודם.

בספרי תנ"ך ותלמוד הטקסט הראשי מודפס בכתב המרובע. הפרשנים מודפסים בצד בכתב רש"י. כך רואים בחומשים ובתלמוד.

היום משתמשים בכתב רש"י בספרים יהודיים רבים. יש סופרים ורבנים שכותבים ביד בצורת אותיות זו.