כתובים

בחלק ה'כתובים' של התנ"ך (כתובים = קבוצת ספרים בקנון) מונים לפי המסורה אחד־עשר ספרים. המסורה, המסורת של כתבי היד והסידור שלהם, היא הבסיס לספירה זו. בין הספרים הבולטים נזכרים תהילים, משלי, איוב, דניאל, עזרא־נחמיה ודברי הימים.

הסדר הכולל מוכר בדפוסים אשכנזיים, אך אצל בעלי המסורה בטבריה ובקהילות ספרד היה סדר אחר. בגמרא אף מוזכר סדר שלישי לספרים אלה.

בתלמוד מופיעה החלוקה הרחבה של התורה, הנביאים והכתובים. לפי המסורת: התורה ניתנה מפי הגבורה (היא מקור עליון), הנביאים נאמרו בנבואה (נבואה = מסר שנמסר על־ידי נביא), והכתובים נכתבו ברוח הקודש (רוח הקודש = השראה אלוהית).

ישנם ספרים כגון דניאל, עזרא‑נחמיה ודברי הימים שהקונטנט שלהם מתאים לקטגוריית הנביאים, אך הם נכתבו מאוחר יותר ולכן הוכנסו לכתובים. הרמב"ם הסביר שהסיבה היא שהאופן שבו נכתבו ספרים אלה, ההשראה, היה אחיד ברוח הקודש, ולכן הם נכנסים לכתובים. בתרגום השבעים (תרגום יווני עתיק) מחולקים הספרים אחרת: דניאל מוצב בין הנבואות, והשאר מופיעים בספרים ההיסטוריים.

ה'כתובים' הם קבוצה של ספרים בתנ"ך. כתובים, קבוצת ספרים שנחשבת בחלק מהמסורת. לפי המסורה מונים בהם אחד־עשר ספרים. דוגמאות מוכרות: תהילים, משלי, איוב ודניאל.

לא בכל הקהילות הסדר של הספרים זהה. אצל חלק מהעמים היה סדר שונה, ובתלמוד גם מוזכר סדר נוסף.

בתנ"ך מחלקים את הספרים לː תורה, נביאים וכתובים. התורה ניתנה מפי הגבורה (המקור העליון). נביאים נאמרו בנבואה (נבואה = מסר מאלוהים). כתובים נכתבו ברוח הקודש (השראה מיוחדת).

חלק מספרים נראים כמו של נביאים, אבל שמו אותם בכתובים בגלל מתי נכתבו. חכם בשם הרמב"ם כתב שהסיבה היא שההשראה שכתבה אותם הייתה זהה.