כתובת השילוח

כתובת השילוח נתגלתה ב-1880 על ידי קונרד שיק. היא נחצבה על דופן נקבת השילוח, מנהרה שחצבו משני כיוונים כדי להגיע זה אל זה ולחבר מי גיחון לבריכת השילוח. שיק תיאר כתובת של 8, 10 שורות, אך הוא לא פענח אותה כי לא שלט בעברית מקראית. העתקי גבס הוכנו כבר אז, והם סייעו לפענוח מאוחר יותר.

בשנת 1890 הכתובת נעקרה ונשברה כשניסו למכור אותה. היא חזרה לידי שלטונות האימפריה העות'מאנית ונשלחה לאיסטנבול, שם היא מוצגת כיום במוזיאון לארכאולוגיה. ב-2022 הושגה הסכמה עקרונית בין ישראל וטורקיה על החזרת הכתובת, אך עד יוני 2025 לא דווח על חידוש רשמי של המגעים.

הכתובת, המוכרת כ-KAI 189, מתארת את רגע המפגש בין שתי קבוצות החוצבים. המילה הראשונה למחוקית, סביר שהיה כתוב בה "תמה". המילה "נקבה" מוסברת כאן כמנהרה שחוצבה מצד לצד. יש שם גם מונח יחידאי, "זדה", שמתפרש כנראה כסדק בסלע.

הטקסט מתאר: חוצבים שכבר חצבו קרוב זה אל זה, ואז נשמע קול שקרא שהם קרו זה לזה. כשהנקבה הושלמה, הוכו גרזנים זה אל זה, והמים זרמו אל הבריכה.

הכתובת מציינת מרחק של 1,200 אמה מהמוצא אל הבריכה. אמה היא יחידת אורך עתיקה, כאן היא מסתדרת לכ-44.4 ס"מ, כלומר אורך הנקבה כ-533 מטר.

נראה שהכתובת אינה מלכותית. לא מוזכר בה שם מלך, והיא כתובה בנקודה שאינה נגישה בקלות. הניסוח שלה קרוב יותר לדברי החוצבים עצמם. סגנונה ספרותי; היא מתארת את המעשה ולא מתפארת בתכנון ההנדסי.

התיארוך המסורתי מקשר את הכתובת לתקופת חזקיהו, מלך יהודה, בסוף המאה ה-8 לפנה"ס. בדיקות פחמן-14 של טיח מעל הכתובת נותנות טווח רחב יותר: 800, 660 לפנה"ס. לפיכך קיימת מחלוקת בין החוקרים. הוצעו גם תאריכים אחרים, כולל אפשרות שהחציבה החלה בתקופת עוזיהו או שנכתבה רק בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס.

בנוסף, יש בו תובנות על כתיב בעברית העתיקה. רוב הכתובת בכתב חסר אמות קריאה, אך כמה מילים כתובות ב"כתיב מלא" (כתיב שמוסיף אותיות כדי להראות את תנועת האות). זה מעניין למחקר של התפתחות הכתיבה בעברית.

כתובת השילוח נמצאה ב-1880 על ידי קונרד שיק. היא חקוקה על דופן מנהרה. מנהרה זו נקראת "נקבה". נקבה זו קישרה את מי הגיחון לבריכת השילוח.

מישהו לקח את הכתובת ב-1890 כדי למכור אותה. בסוף היא הועברה לאיסטנבול. ב-2022 דיברו על החזרתה לישראל, אך עד יוני 2025 לא נפתרה הבעיה.

הכתובת מספרת איך שתי קבוצות חוצבים חצבו זו לעבר זו. כשהן כבר כמעט נפגשו, נשמע קול שקרא לחברו. ביום המפגש הם חבטו גרזנים זה בזה, ואז זרמו המים אל הבריכה.

המילה "זדה" מופיעה שם. זו מילה מיוחדת. היא כנראה אומרת "סדק", קרע בסלע.

הכתובת אומרת שהמרחק מהפתח לבריכה הוא 1,200 אמה. אמה היא מדידת אורך עתיקה. כאן אמה שווה לכ-44 סנטימטרים. לכן המנהרה היא בערך 533 מטרים.

לא בטוח בדיוק מתי חצבו את המנהרה. יש שכותבים שזה בימי המלך חזקיהו בסוף המאה ה-8 לפני הספירה. מדידות פחמן-14 נותנות טווח בין 800 ל-660 לפני הספירה. לכן החוקרים לא מסכימים על תאריך מדויק.