לא תרצח

הדיבר "לא תרצח" הוא גם אחת משבע מצוות בני נח. מצוות בני נח הם כללים מוסריים בסיסיים לפי היהדות, החלים על כל האנשים.

לפי התורה אסור להרוג אדם אחר. יש חריגים שהלכה יהודית הגדירה. דוגמאות שנזכרו במסורת הן: השמדת זכר עמלק, מיתת בית דין, רודף ומוסר.

המילה "לאו" מופיעה בתורה כדי לציין איסור מפורש. "מזיד" פירושו פעולה עם כוונה; "שוגג" פירושו טעות ללא כוונה. אם אדם הורג בכוונה, ההלכה אומרת שהוא חייב מיתת בית דין. לרוצח בשוגג מעמדה של גולה לעיר מקלט, כלומר מקום מפלט שנועד לשמור עליו מפני נקמת הדם.

הציווי נמצא בפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן, בתוך עשרת הדיברות. באזכורים נוספים בתורה עוסקים באיסור הרצח, אך הלאו מופיע בעשרת הדיברות.

לאחר שנידון ההורג בבית דין, בית המשפט ההלכתי, ממונה "שליח בית דין" שתפקידו לבצע את דין ההוצאה להורג לפי ההלכה.

הרמב"ם מסכם את הדין במשנה תורה.

על-פי ההלכה, "לא תרצח" הוא אחד משלושת האיסורים שהאדם צריך לעבור על פני חייו, יחד עם עבודה זרה וגילוי עריות. הכוונה היא שאסור לו לוותר על האמונה או לקיים יחס אסור גם במחיר חייו.

התורה אוסרת על בית הדין לקחת "כופר" מהנידון למוות. "כופר" הוא תשלום שמנסים להגיש כדי לפטור את הנידון מעונש.

"לא תרצח" אומר שאסור להרוג בני אדם. זו גם אחת משבע מצוות בני נח. מצוות בני נח הם כללים פשוטים שאומרים לא להרוג.

יש מקרים מיוחדים שדנים בהם ההלכה. "מזיד" זה לעשות בכוונה. "שוגג" זה בתאונה בלי כוונה. אם הורג בכוונה, לפי ההלכה בית דין יכול לגזור עליו עונש חמור.

אם מישהו הרג בטעות, הוא יכול לגור בעיר מקלט. "עיר מקלט" היא מקום מפלט שבו נשמרים אנשים כאלה.

הרמב"ם כתב על הדין הזה בספריו.

"לא תרצח" נחשב לאיסור חזק. ישנם עוד שני איסורים כאלה בתורה.

התורה אומרת שבית דין לא יקח "כופר". "כופר" הוא כסף שמנסים לשלם כדי להוציא מישהו מהעונש.