היכחדות שפה

היכחדות שפה הוא מושג בבלשנות המתאר תהליך שבהדרגה מצטמצמת ונעלמת הכשירות הלשונית, כלומר היכולת לדבר ולהבין שפה, בתוך קהילת דוברים.

מוות מוחלט של שפה מתרחש כשאין עוד דוברים חיים של השפה ברמת שפת אם. מוות כזה יכול לקרות לכל סוג של שפה, כולל ניבים (דיאלקטים).

מחקרים על איבוד שפה מתמקדים בסוג השפה שנעלמת, שפת אם (L1, כלומר השפה הראשית של האדם) או שפה שנייה (L2), ובתנאים החברתיים שבהם התהליך קורה.

דוגמאות לשפות שעל סף היכחדות היום הן הלאדינו, שהייתה נפוצה אצל יהודי ספרד, וכן ניבים שנקראו ערבית יהודית, כמו הערבית-יהודית העיראקית והמרוקאית.


מקובל להשוות בין אבולוציה ביולוגית לבין שינוי והכחדת שפות. שפות חדשות מתפתחות אחרות נכחדות כל העת. כשיש שיפורים בתחבורה ובתקשורת, כיבושים גדולים או הגירה נרחבת, עלולות להתרחש הכחדות המוניות של שפות, בדומה להכחדת מינים. במצבים כאלה האירוע שבו הדובר האחרון של שפה מסוימת נפטר הופך לשכיח יותר.

היכחדות שפה אומרת ששפה הולכת ונעלמת כי פחות אנשים מדברים אותה. כושר לשוני זה היכולת לדבר ולהבין שפה.

שפה מתה כשאין עוד אנשים שמדברים אותה כשפת אם. שפת אם היא השפה הראשית של הילד, בדרך כלל השפה בבית.

דוגמאות: הלאדינו היא שפה שהייתה נפוצה אצל יהודי ספרד. יש גם ערבית יהודית. זו קבוצת ניבים של ערבית שהיו בדיבור יהודי, למשל בעיראק ובמרוקו.


זה דומה להכחדת בעלי חיים. כשאנשים נוסעים יותר, יש תקשורת טובה יותר או הגירה רבה, שפות רבות עלולות להיעלם.