לאורה

לאורה (יוונית עתיקה: Λάυρα, בעברית: מִבְדָּד) היא צורת נזירות שבה נזירים חיים בתאים אישיים ומתבודדים בימות השבוע. הם נפגשים רק בימי תפילה, בשבת ובראשון. המפגשים כוללים תפילה, סעודה והחלפת מזון וחומרי גלם לעבודה של השבוע הקרוב. אחרי הופעת המילה סופית ביוונית, פירוש השם קשור ל'שביל' או 'סמטה' שמחברת בין תאי ההתבודדות.

לאורות התחילו במאה הרביעית בארץ ישראל, בעיקר במדבר יהודה. הן נוצרו כפתרון שמשלב בין שני סגנונות נזירות: התבודדות (חיים לבד בתאים) וחיים משותפים (מנזר משותף). המודל הזה התפשט מצפון לקהילות נוצריות במצרים וסוריה.

ייסוד הלאורות במדבר מיוחס לנזיר חריטון. הוא הקים שלוש לאורות שהפכו במאות הבאות למנזרים חשובים, למשל פרן (וואדי קלט) ודוקה ליד יריחו. בין המתבודדים המוכרים שהתיישבו בסגנון זה נמנים סבאס ותיאודוסיוס.

בהמשך חל שינוי: מנזרים שיתופיים שנקראו קוינוביון (מנזרים שבהם חיים ביחד) החלו להכין נזירים שרצו להצטרף ללאורה.

גם היום יש לאורות. אחת מהן נמצאת ליד יישוב הררית, מעל בקעת בית נטופה. היא נקראת לאורת נטופה, שייכת לזרם היווני-קתולי (מלכיתי) ונוסדה ביולי 1967. בתחילה חיו בה נזירים באוהלים, היום בבקתות, והם מתכנסים במערה שהוסבה לכנסייה. יושביה רואים עצמם כחולוצים ומנסים לגשר בין ערבים ליהודים בישראל.

בנצרות האורתודוקסית הפך השם 'לאוורה' לסימון של מנזר גדול וחשוב. דוגמאות בולטות הן לאוורת השילוש-סרגייב ברוסיה ולאוורת קייב-פצ'רסק באוקראינה.

לאורה היא דרך לחיים של נזירים. נזירים הם אנשים שמקדישים את חייהם לתפילה ולעבודה.

בלאורה כל נזיר גר בתא קטן לבד במשך השבוע. הם נפגשים כמה פעמים בשבוע לתפילה ואוכל. השם 'לאורה' בא מיוונית ומרמז לדרך שמחברת בין התאים.

לאורות התחילו במאה הרביעית במדבר יהודה. נזיר בשם חריטון הקים שלוש לאורות חשובות, למשל פרן ליד וואדי קלט. כמה נזירים מפורסמים שהתגוררו כך נקראו סבאס ותיאודוסיוס.

גם היום יש לאורה בישראל ליד הררית. קוראים לה לאורת נטופה. היא שייכת לזרם נוצרי שנקרא מלכיתי. לאורה זו נולדה ביולי 1967. בתחילה גרו בה נזירים באוהלים. היום הם גרים בבקתות ומתכנסים במערה שהוסבה לכנסייה. הם מקווים לקרב בין ערבים ליהודים.