"לאליזה" היא יצירה קצרה לפסנתר של לודוויג ואן בטהובן. היא מאוד מפורסמת בכל העולם.
המנגינה מתחילה במוטיב מהיר של שש־עשריות. מוטיב זה חוזר הרבה פעמים. אחריו נשמע ארפג'יו. ארפג'יו זה פירוק אקורד לצלילים אחד־אחד. הקטע כל כך ידידותי שאנשים לומדים אותו בקלות.
היצירה לא פורסמה כשבטהובן היה בחיים. מישהו מצא כתב יד בעזבונה של אישה במינכן וכך פרסמו את היצירה רק אחרי מותו. כתב היד המקורי אבד מאז, לכן לא בטוחים מי בדיוק הייתה "אליזה".
יש כמה רעיונות מי היא "אליזה". כמה חוקרים חושבים שזה נכתבה לתרזה מלפאטי, תלמידתו של בטהובן. אחרים חושבים שמדובר בזמרת בשם אליזבת רקל. יש גם השערות נוספות.
המנגינה הזו נשמעת בכל מיני מקומות. למשל, היא מושמעת על משאיות זבל בטאיוואן. בישראל היא נשמעת כצלצול של גלידות או בכיתות. בסוף גם אנשים כתבו שירים בשבילה בז'אנרים שונים.
היצירה קצרה, יפה וקלה לזכור. זו אחת הסיבות שהיא כל כך אהובה על ילדים ומבוגרים.
המנגינה מתחילה במוטיב מהיר של שש־עשריות. מוטיב זה חוזר הרבה פעמים. אחריו נשמע ארפג'יו. ארפג'יו זה פירוק אקורד לצלילים אחד־אחד. הקטע כל כך ידידותי שאנשים לומדים אותו בקלות.
היצירה לא פורסמה כשבטהובן היה בחיים. מישהו מצא כתב יד בעזבונה של אישה במינכן וכך פרסמו את היצירה רק אחרי מותו. כתב היד המקורי אבד מאז, לכן לא בטוחים מי בדיוק הייתה "אליזה".
יש כמה רעיונות מי היא "אליזה". כמה חוקרים חושבים שזה נכתבה לתרזה מלפאטי, תלמידתו של בטהובן. אחרים חושבים שמדובר בזמרת בשם אליזבת רקל. יש גם השערות נוספות.
המנגינה הזו נשמעת בכל מיני מקומות. למשל, היא מושמעת על משאיות זבל בטאיוואן. בישראל היא נשמעת כצלצול של גלידות או בכיתות. בסוף גם אנשים כתבו שירים בשבילה בז'אנרים שונים.
היצירה קצרה, יפה וקלה לזכור. זו אחת הסיבות שהיא כל כך אהובה על ילדים ומבוגרים.
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים