הלאנדסקנכט היו שכירי חרב, חיילים שעובדים בשביל כסף. הם פעלו מסוף המאה ה‑15 עד סוף המאה ה‑16. רובם היו גרמנים. הם עבדו לעיתים כנושאי רומח. רומח הוא חנית ארוכה מאוד.
הם גויסו בשביל הקיסר של האימפריה הרומית הקדושה מאירופה, בעיקר מגרמניה ואוסטריה. בתקופת שארל החמישי היו להם ניצחונות חשובים. הם נתפסו את המלך פרנסואה הראשון בקרב פאביה ב‑1525. הם גם עמדו בהגנה על וינה ב‑1529 נגד הצבא העות'מאני של סולימאן.
הם לחמו עם רמחים באורך 4, 5 מטרים. הם התארגנו בריבוע, כך שהרמחים יצרו קיר מגן. מלפנים יצאו חיילי חרב שפרצו דרך האויב. כל חייל חתם על אמנה, הסכמות וכללים להתנהגות. בלוחמה הם קיבלו קידום לפי היכולת ולא לפי המוצא. זה משך אנשים פשוטים להצטרף.
במאות שאחר כך, במיוחד במאה ה‑19, הדמיון יצק עליהם סיפורים רומנטיים. גם מארש בשם "מוות רוכב בפלאנדריה" הפך לפופולרי בקרב חיילים בזמן מלחמת העולם הראשונה.
הם גויסו בשביל הקיסר של האימפריה הרומית הקדושה מאירופה, בעיקר מגרמניה ואוסטריה. בתקופת שארל החמישי היו להם ניצחונות חשובים. הם נתפסו את המלך פרנסואה הראשון בקרב פאביה ב‑1525. הם גם עמדו בהגנה על וינה ב‑1529 נגד הצבא העות'מאני של סולימאן.
הם לחמו עם רמחים באורך 4, 5 מטרים. הם התארגנו בריבוע, כך שהרמחים יצרו קיר מגן. מלפנים יצאו חיילי חרב שפרצו דרך האויב. כל חייל חתם על אמנה, הסכמות וכללים להתנהגות. בלוחמה הם קיבלו קידום לפי היכולת ולא לפי המוצא. זה משך אנשים פשוטים להצטרף.
במאות שאחר כך, במיוחד במאה ה‑19, הדמיון יצק עליהם סיפורים רומנטיים. גם מארש בשם "מוות רוכב בפלאנדריה" הפך לפופולרי בקרב חיילים בזמן מלחמת העולם הראשונה.
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים