קרב איסוס

קרב איסוס נערך בנובמבר 333 לפני הספירה על גדות נחל פינארוס באסיה הקטנה. זה היה מפגש בין צבאו של אלכסנדר הגדול לבין צבא האימפריה הפרסית בראשות דריווש השלישי. ניצחון מוקדוני מוחץ פתח לאלכסנדר את דרכו לארץ ישראל ולמצרים.

אלכסנדר יצא למסעו ב-334 לפני הספירה. אחרי חציית ההלספונטוס ניצח בקרבות מוקדמים וכבש חלק גדול מאסיה הקטנה. הוא בחר לכבוש ערי חוף פיניקיות כדי להפחית את כוחו הימי של הפרס, במקום להילחם בהם בים.

דריווש גייס צבא גדול, כולל שכירי חרב יווניים חזקים. בהתחלה הפרסים שלטו במספר, אבל כוחם היה מעורב באיכותו ותלותי ביחידות שונות. מפקדת הפרסים נטתה להתערב בהחלטות, וזו הייתה חולשה מול הפיקוד המקצועי של אלכסנדר.

הצבא הפרסי היה גדול ומגוון. חיל הפרשים הפרסי נחשב ליוקרתי וחזק. חיל הרגלים כלל הרבה מגויסים מקומיים, רבים ללא אימון רב, ושכירי חרב יווניים שנחשבו ללוחמים טובים.

הצבא המוקדוני הורכב מווטרנים מאומנים. הפלנקס המוקדוני נלחם עם סריסה, רומח ארוך מאוד שמייצר קיר של חניתות בשורות צפופות. הפרשים הכבדים של אלכסנדר, הֶטֵּירָאי (החברים של אלכסנדר), היו יחידת ההסתערות המרכזית שלו. היחידות שיתפו פעולה היטב והפיקוד היה מקצועי ומסודר.

שדה הקרב היה מישור צר בין הים להר. הנהר פינארוס חצה אותו. הגדה הצפונית נשלטה על ידי הפרסים, והדרומית על ידי המוקדונים. הדרך הצרה וההרים הגבוהים הגבלו את תנועת הכוחות הפרסיים.

דריווש פרס פרשים וכוחות קלים לאורך הגדה הדרומית והאגפים. במרכז ניצבו שכירי החרב היווניים ויחידות רגלים מקומיות. למרות המספר הרב, חלק גדול מהכוחות היו לא מאומנים.

אלכסנדר זיהה שמצד ימין של הפרסים יש חולשה. הוא ריכז שם את הפרשים הכבדים שלו ושלח חיילים מתמחים לתמוך בהם. הפלנקס וחיילי העילית שמרו על המרכז.

הקרב החל בהתקפת פרשים פרסית באגף הימני המוקדוני. פרמניון, מפקד מוקדוני חשוב, עצר את קריסת האגף. במרכז הפלנקס נתקע בנסיונות לכבוש את הגדה השנייה, אך הוא ריתק כוחות פרסיים והרחיק עזרה מאגף הימין.

אלכסנדר הוביל את הפרשים הכבדים דרך שטח קשה ונע בדיוק היכן שהפרסים לא ציפו. ההסתערות הפתיעה את ההגנה הפרסית. כשהפרסים נהיו לחוצים, המרכז שלהם נחלש. דריווש נמלט מהשדה, והקולוניה הפרסית התמוטטה.

חלק גדול מהצבא הפרסי נהיה כורע תחת המנוסה. חלק משכירי החרב הצליח למצוא מקומות מפלט, אבל האבדות היו קשות. אבדות המוקדונים היו קטנות יחסית.

תבוסת הפרסים פתחה לאלכסנדר את חופי פיניקיה, ארץ ישראל ומצרים. חלק גדול מאוצרות המחנה הפרסי ונשקו נפלו בידיו. משפחת דריווש נלכדה במחנה, והשלל אפשר לאלכסנדר לממן עוד פעולה צבאית.

דריווש הציע משא ומתן והבטיח כסף ונישואין פוליטיים, אך אלכסנדר דחה את ההצעה והמשיך בכיבושים.

בהמשך, הניצחון שבר את כוחם של שכירי החרב היוונים בצבא הפרסי. זה חיזק את מעמד הפלנקס והמוכנות של אלכסנדר לפעול על היבשה נגד הצי הפרסי.

המקורות העתיקים העיקריים שנותרו הם בעיקריהם מוקדוניים, ולכן יש להתייחס אליהם בזהירות. כתבים כמו אריאנוס וקורטיוס מספקים תיאורים, אך הם משקפים לעתים זווית מבט אוהדת לאלכסנדר.

קרב איסוס קרה בשנת 333 לפני הספירה. הוא התקיים ליד נחל שנקרא פינארוס. זה היה קרב בין אלכסנדר הגדול לבין דריווש השלישי.

הפרסים היו רבים מאוד. פרשים הם חיילים על סוסים. החיילים הפרסיים היו מזוגגים ממקומות שונים. היו גם לוחמים שכירים, שכירי חרב, כלומר לוחמים שעבדו בשביל כסף.

המוקדונים היו מעודנים ומאומנים. הפלנקס, שורות חיילים צפופות עם רומח ארוך, עמד במרכז. לפרשים הכבדים של אלכסנדר קראו הֶטֵּירָאי, החברים שלו.

המקום היה מישור צר בין הים להרים. הנהר הפריד בין שני הצדדים. השטח הצר קבע מי יכול להילחם ואיך.

הקרב החל בהתקפת פרשים פרסית. פרמניון עזר לקבע את הקו של המוקדונים. אלכסנדר הוביל את פרשיו דרך שטח קשה והפתיע את הפרסים.

הפרסים נבהלו ודריווש ברח. הרבה חיילים נפגעו או ברחו. המוקדונים ספגו אבדות קטנות יותר.

אלכסנדר קיבל שלל רב, כולל אוצרות של הפרסים. זה עזר לו להמשיך ולכבוש ארצות נוספות. הדחיפה נפתחה לכיוון ארץ ישראל ומצרים.

הסיפורים שאנו מכירים על הקרב כתובים בעיקר מצד המוקדונים. לכן יש דברים שאולי מסופר בצורה אוהדת לאלכסנדר.