לביבה

לביבה (ביידיש: לאַטקע, ברבים: לאַטקעס) היא מאכל מטוגן מירקות. בגרסה הפשוטה היא עשויה מתפוחי אדמה טריים, מגוררים או מבושלים ומעוכים, שמערבבים עם ביצים ותבלינים ומטגנים בשמן רותח (במטבח: מטוגן = מבושל בשמן חם). קיימות גם לביבות מגזר, קישואים, מנגולד, בטטה, גבינה, תירס ותפוחי עץ. בדרך כלל מוסיפים פירורי לחם או קמח כדי שהעיסה תחזיק יחד.

המילה חזקה בהיסטוריה העברית. בספרים קדומים מופיעה לביבה שעשויה מבצק, ולא מהירקות שאנו אוכלים היום. רש"י מתאר לביבה בהכנה מסולת (סולת = קמח דגנים גס) שבושלה במים ואז בשמן. החיבור בין השם העברי ל־לאַטקעס האידי קרה רק מאוחר יותר.

המאכל נפוץ במזרח ומרכז אירופה. בבלארוס היא מוגדרת כמאכל לאומי. במדינות כמו פולין, אוקראינה ורוסיה קוראים לה דרוני או דרניקי. בגרמניה היא ידועה כ־Kartoffelpuffer או Reibekuchen. יש גם גרסאות דומות בשווייץ (Rösti) ובמטבחים אחרים ברחבי העולם.

בישראל מקובל לאכול לביבות בחנוכה, כחלק מהמנהג לאכול מאכלים מטוגנים בשמן לזכר נס פך השמן. לביבות החנוכה לרוב עשויות מתפוחי אדמה, עם מתכונים שמשתנים בין מגורד למבושל. נהוג להגיש אותן לעתים עם רסק תפוחים או שמנת חמוצה.

בחג הפסח נהוג להכין לביבות בלי חמץ. לביבות פסח משתמשות בתחליפים כמו קמח תפוחי אדמה, מצות מרוסקות או קמח מצה במקום קמח רגיל.

לביבה היא פנקייק קטן ומטוגן מירקות. בדרך כלל היא עשויה מתפוחי אדמה מגוררים.

המילה ישנה בעברית. פעם הכינו לביבות מבצק. רק מאוחר יותר קראו לה גם לאַטקע באידיש.

המאכל נפוץ במזרח אירופה. בבלארוס הוא מאוד מוכר. במדינות אחרות קוראים לה שמות כמו דרניקי או Kartoffelpuffer.

בישראל אוכלים לביבות בחנוכה. מטגנים אותן בשמן כדי לזכור את נס השמן. לעתים מגישים אותן עם רסק תפוחים או שמנת חמוצה.

בפסח מכינים לביבות ללא לחם. משתמשים במצות מרוסקות או בקמח תפוחי אדמה.