לואי השישה עשר, מלך צרפת

לואי ה־16 (1754, 1793) מלך צרפת ונווארה משנת 1774 עד 1792. בתקופתו תמכה צרפת במלחמת העצמאות האמריקנית. בעשור האחרון של שלטונו התגלגל המשבר הכלכלי, וניסיונותיו הכושלים לפתור אותו תרמו לפרוץ המהפכה הצרפתית. בתחילה נקט מדיניות של התגמשות לצד התנגדות. אחרי נפילת הבסטיליה נאלץ להכיר באספה הלאומית (הגוף שנבחר לייצג את העם) ולהעביר חלק מסמכויותיו. ב-5 באוקטובר 1789 כפה עליו ההמון לעבור מוורסאי לפריז. ב-20 ביוני ניסתה המשפחה המלכותית להימלט מפריז אך נתפסה בוורן. התפיסה פגעה במעמדו ודרדרה אותו עד ההדחה והמעצר ב-10 באוגוסט 1792. הועמד למשפט, נמצא אשם בבגידה והוצא להורג בגיליוטינה (מכשיר להוצאה להורג) ב־21 בינואר 1793. אחרי 22 שנים חזר בית בורבון לשלטון בצרפת.

לואי היה בנו של דופן צרפת ונכדו של לואי ה־15. בילדותו השוו אותו לאחיו המת, דבר שפגע בביטחונו העצמי. בילדותו אהב לצוד ושמר יומן ציד, שגרם לביקורת על חוסר עניין ענייני המדינה. ב־16 במאי 1770 נשא לאישה את מארי אנטואנט. הזוג סבל מקשיים להוליד יורש. אחרי שנים של בעיות רפואיות ולבסוף ניתוח, נולדו להם ארבעה ילדים. רק בת אחת שרדה את המהפכה וחיה בגלות.

לואי ירש את כס המלוכה ב־1775, בעיצומו של משבר כלכלי שצברו קודמיו. בחצר הוורסאית נדרשה נוכחות ציבורית מלאה, והחיים הפרטיים הפכו לטקסים פומביים. לואי היה אדם מופנם, התעניין במדע ובתחביבים אישיים כמו תיקון שעונים, ושאיפתו לשקט לא התאימה למנהגים החצריים. מארי אנטואנט הקימה חוגים פרטיים כמו הטריאנון הקטן וכפר המלכה.

לואי הבין שיש צורך ברפורמות כלכליות. שר האוצר ז'אק נקר הציע לגבות מיסים גם מהאצולה. לואי תמך בכך, אך האצולה התנגדו והטילו וטו. המלך קידם גם שיפורים לזכויות הפרוטסטנטים והיהודים דרך היועץ מלזרב, אך חלק מהרפורמות לא יצאו אל הפועל בגלל התערערות המצב.

המערכת הכלכלית המיושנת, הפריבילגיות של האצולה והכמורה ומלחמות כושלות הובילו למשבר עמוק. ב־1789 כינס לואי את אספת המעמדות כדי לפתור את בעיית המיסוי. חילוקי דעות על הייצוג וההצבעה עוררו זעם. פיטוריו של נקר הגביר את המחאה. ב־14 ביולי 1789 פרצו ההמונים לבסטיליה (כלא סמלי), אירוע שסימל את פתיחת המהפכה.

כינוס האספה בוורסאי ב־5 במאי 1789 חשף את הבעיות במנגנון הייצוג. המעמד השלישי ביקש ייצוג גדול יותר, אך ההצבעה לפי מעמדות השאירה את הכוח בידי האצולה והכמורה. המתחים הללו הובילו להמשך ההתלקחות והמרידה בסופו של דבר.

ב־5 באוקטובר 1789 צעדו אלפים מפריז לוורסאי, בדרישה להביא את המלך לפריז. צעדת הנשים הוחמדה כתנועה עממית חדה. ההמון כפה על המלך ומשפחתו לעזוב את וורסאי ולשכון בארמון טווילרי בפריז. המשפחה נשארה שבויה בפועל במשך חודשים, ולאחר ניסיון בריחה הועברה למצודת טמפל.

בשנת 1792 החל תהליך משפטי נגד המלך. הוועידה הלאומית מצאה אותו אשם בבגידה. ב־21 בינואר 1793 נערך גזר הדין והוא הוצא להורג בגיליוטינה. מהלך זה סיים למעשה את סמכויות המלוכה וקדמה תקופה של שלטון רפובליקני.

(אילן יוחסין מופיע ברשומות המשפחה של בית בורבון.)

לואי ה־16 היה מלך צרפת מ־1774 עד 1792. הוא תמך בארצות הברית במלחמת העצמאות. צרפת הייתה בחובות גדולים. לואי ניסה לשנות את המיסוי. הוא רצה שגם האצילים ישלמו מסים.

בגיל צעיר השוו אותו לאחיו המת. ב־1770 נשא לאישה את מארי אנטואנט. הזוג הוליד ארבעה ילדים. רק בת אחת שרדה והלכה לחיות באיטליה.

בחצר המלוכה הכול היה טקסי וציבורי. לואי היה שקט ואהב תחביבים. מארי אנטואנט חיפשה מקומות שקטים כמו הטריאנון.

המדינה הייתה במשבר בגלל חובות ומערכת ישנה. לואי תמך ברפורמות. שר האוצר נקר הציע לגבות מיסים מהאצולה. האצולה סירבה.

העם כעס והמחאה גדלה. ב־14 ביולי 1789 פרצו המונים לבסטיליה (בסטיליה = כלא ישן). זה סימן תחילת המהפכה.

לואי כינס את אספת המעמדות כדי לדבר על מיסים. היו מחלוקות על הייצוג. הדברים לא נפתרו.

ב־5 באוקטובר 1789 המון גדול צעד לוורסאי. הם רצו שהמלך יבוא לפריז. המשפחה נעצרה בפועל ועברה לפריז.

ב־20 ביוני ניסו המלך ובני משפחתו לברוח. הם נתפסו בוורן (שם). לואי נשפט. הוא נמצא אשם והוצא להורג ב־21 בינואר 1793 בגיליוטינה (גיליוטינה = כלי להוצאה להורג).