לוואי הוא משלים (attribute) של שם עצם. הוא עונה על אחת מארבע השאלות הבאות לגבי אותו שם עצם: "של מי?", "של מה?", "איזה?" ו"כמה?". שם העצם והלוואי יוצרים יחד צירוף, כאשר שם העצם הוא הגרעין.
זיהוי הלוואי נעשה קודם על-ידי מציאת נושא ונשוא במשפט. לאחר מכן בודקים האם מילה מתייחסת ומתארת שם עצם. אם היא מרחיבה על שם העצם ועונה על אחת השאלות הנ״ל, זוהי לוואי.
לוואי תואר הוא שם תואר שמתאר את הגרעין. הוא יוצר צירוף שמני עם הגרעין. לדוגמה: "כלב מאולף". לוואי תואר חייב להתאים במין ובמספר לשם העצם.
לוואי-תווית מציין אם יש זהות בין האובייקט שמסומן על ידי הגרעין לבין אובייקט שהוזכר קודם. קיימים שני סוגי תוויות: לוואי כמות ולוואי כינוי רמז. בשונה מרוב הלוואים, לוואי תווית יכול להופיע גם לפני הגרעין.
לוואי שייכות נקרא גם כינוי קניין. הוא מבטא בעלות או שייכות. יש שתי צורות: כינוי קניין חבור וצורת פרוד. כינוי קניין חבור (למשל "יומני", "אחותי") מאוחד במילה אחת עם הגרעין. כינוי קניין פרוד בנוי משם העצם ומילת שייכות נפרדת (למשל "הספר שלי"). מחקרים מראים שכינוי החבור נפוץ הרבה יותר מצורת הפרוד.
הבלשן חיים רוזן טוען שכינוי קניין חבור מרמז על קשר בלתי נפרד בין הבעלים לגרעין. קיימים בלשנים שמבקרים עמדה זו.
צירוף יחס הוא שם עצם שמתחיל במילת יחס. הוא משמש כשלים לנשוא. לוואי צירוף יחס נוצר כאשר מושא הופך ללוואי.
לוואי סומך הוא שם עצם בצירוף סמיכות. הוא מתאר את הנסמך. בדוגמאות כמו "תלמידי המכללה" יש גרעין ולוואי סומך. בצירופים כבולים, כמו "בית ספר", מחיקת הסומך משנה לחלוטין את המשמעות ולכן הוא לא יסומן כלוואי.
לוואי תמורה הוא שם עצם שאינו יוצר סמיכות עם שם העצם הקודם לו.
לוואי מצמצם הוא חלק חיוני במשפט; בלי הוא המשפט לא יהיה ברור. הוא לא מופרד בפסיקים. לוואי בלתי מצמצם מוסיף מידע שאפשר להסירו, ולכן הוא מופרד בפסיקים. דוגמה לבלתי מצמצם: "חברי הטוב, שזמן רב לא הייתי איתו בקשר, כתב מחזה חדש." דוגמה למצמצם: "יצירות כאלו נכתבו על ידי סופרים ממוצא אנגלי." כאן "ממוצא אנגלי" מצמצם.
דוגמה נוספת: "הדבקת מדבקות היא פעולה חשובה לפיתוח המוטוריקה העדינה של הילד". כאן "של הילד" הוא לוואי שייכות.
לוואי הוא חלק במקום בשם עצם. חלק במקום זה מוסיף מידע על השם.
לוואי עונה על ארבע שאלות: "של מי?", "של מה?", "איזה?" ו"כמה?". אם מילה מסבירה שם עצם, זו לוואי.
זהו שם תואר (מילה שמתארת). לדוגמה: "כלב מאולף". המילה שמתארת צריכה להתאים בשם העצם.
מראה בעלות. דוגמה פשוטה: "הספר שלי". יש גם כינוי חבור. זהו מצב שבו הבעלות והשם מאוחדים במילה אחת.
זוהי קבוצה של מילים שמתחילה במילת יחס. היא נותנת תפקיד במשפט.
זה שם עצם בצירוף סמיכות. דוגמה: "תלמידי המכללה". כאן "המכללה" מתארת את התלמידים.
יש שני מצבים: מצמצם ובלתי מצמצם. מצמצם משנה את המשמעות והוא לא מופרד בפסיקים. בלתי מצמצם מוסיף מידע וניתן להפרידו בפסיקים.
"חברי הטוב, שזמן רב לא הייתי איתו בקשר, כתב מחזה חדש." כאן החלק שבפסיקים מוסיף מידע, והוא לוואי בלתי מצמצם.
תגובות גולשים