לוע

הלוע (Pharynx) הוא צינור שרירי שקיים בחולייתנים. בבני אדם הוא חלק משתי מערכות: העיכול והנשימה. תפקידיו העיקריים הם העברת מזון מהפה לוושט, מעבר ואוורור של אוויר, הוספת לחות לאוויר, סינון חלקיקים, חימום האוויר ומתן תהודה לקול.

הלוע מתחיל בבסיס הגולגולת ומסתיים בערך בגובה חוליה צווארית 6 (C6), במקום שבו מתחילה הוושט. הוא צינור מרופד רירית (mucosa, רירית היא השכבה הפנימית שמגינה ומייצרת ריר) ומוקף בשכבת מיופיישל (Myofascial layer, שכבה של שרירים ורקמת חיבור).

שכבת המיופיישל מחולקת לשלוש תת‑שכבות: מחתלת הלוע הבסיסית (Pharyngobasilar fascia) שנמצאת קרוב לבסיס הגולגולת, שרירי הלוע עצמם, ומחתלת הלוע הפומית (Buccopharyngeal fascia) שממשיכה כלפי חזה. בין השכבה הפומית לשכבה הקדם‑שידרתית קיים חלל בשם החלל האחורי של הלוע (Retropharyngeal space). חלל זה מכיל רקמת חיבור רופפת וחשוב קלינית כי דלקת בו עלולה להתפשט כלפי החזה.

שרירי הלוע נחלקים לשתי קבוצות: סוגרי הלוע (Constrictor muscles) ושירי האורך (Longitudinal muscles). סוגרי הלוע (עליון, אמצעי ותחתון) עוטפים את הלוע ומכווצים אותו כדי לדחוף מזון בו־רצף הבליעה. שרירי האורך עוזרים להרים ולהתקצר את הלוע, ובכך מסייעים בבליעה.

סוגר הלוע העליון מתחיל ממבנים באזור הלחי והלסת ונאחז בגבול אחורי שמכונה תפר הלוע (Pharyngeal raphe). הוא מקיף את חצוצרת השמע (Auditory tube) באזורו. סוגר הלוע האמצעי קטן יותר ונצמד לעצם השכמה (עצם לשון, Hyoid). סוגר הלוע התחתון קשור לסחוסים של הגרון (Thyroid ו‑Cricoid) וחלקו התחתון נקרא לעתים קרובות Cricopharyngeus. חלק זה נמצא במעבר בין הלוע לוושט ומהווה את הצרת המעבר הצרה ביותר במערכת.

בין הסוגרים יש פתחים שבהם עוברים עצבים, כלי דם ושרירים שמעניקים עצבוב ואספקת דם לאזורים שונים של הלוע.

שלושה שרירי אורך עוזרים להרים את הלוע ולצמצם את מצר הפה והלוע בזמן בליעה. שמותיהם קשורים למקומות היציאה שלהם, למשל Stylopharyngeus מתחיל מזיז הסטילואיד (Styloid process).

הלוע מחולק לשלושה חלקים לפי מיקומם: הלוע האפי (Nasopharynx) שמאחורי האף, הלוע הפומי (Oropharynx) שמאחורי הפה, והלוע הגרוני (Laryngopharynx) שמממשק לגרון ולוושט. כל חלק מותאם לתפקוד שונה: הלוע האפי מתאים לעבור אוויר, הלוע הגרוני מתאים למעבר מזון.

הלוע האפי נמצא מעל החיך הרך ומתחת לעצם היתד. בצדו יש בלט הנגרם מחצוצרת השמע, שנקרא Torus tubarius. באזור זה נמצאים גם השקדים האפים (Adenoid או Nasopharyngeal tonsil). אם השקדים גדלים הם יכולים לחסום מעבר אוויר מהאף ולגרום לנשימה דרך הפה. בקרבתם יש כפלים ריריים שנוצרים על ידי שרירים שמחוברים לחצוצרת השמע.

הלוע הפומי נמצא מאחורי הפה ומהחיך הרך ועד למכסה הגרון (Epiglottis). בקדמתו נמצאים הקשתות הריריות Palatoglossal ו‑Palatopharyngeal, וביניהן שקדי החך (Palatine tonsils), "השקדים". השליש האחורי של הלשון מצופה ברקמה לימפתית היוצרת את שקדי הלשון (Lingual tonsil).

הלוע הגרוני מתחיל במכסה הגרון, עובר מאחורי תיבת הקול ומסתיים בתחילת הוושט. כאן עוברים גם אוויר וגם מזון, ובמהלך הבליעה יש סדרת רפלקסים שמכוונת את המעבר הנכון.

העצבוב הראשי של הלוע מגיע ממקלעת הלוע (Pharyngeal plexus). מקלעת זו מורכבת מענפים שמגיעים ממספר עצבים קרובים, והיא מספקת תחושה ותנועתיות לדפנות הלוע.

הדם ללוע בא בעיקר מענפים של עורק התרדמה החיצוני (External carotid artery) ופיצוליו.

חגורת ולדייר (Waldeyer's ring) היא סדרת רקמות לימפתיות מסביב לפתחי הגרון והאף. היא כוללת שקדים שונים ורקמת MALT (רקמת לימפה המצויה בריריות), ותפקידה להגן כנגד מזהמים הנכנסים דרך האף והפה.

הלוע הוא צינור בגוף שמחבר את האף והפה לגרון. הוא עוזר לנשום ולבלוע.

הלוע מתחיל בבסיס הגולגולת ומסתיים כאשר מתחילה הוושט. הפנים שלו מצופים ריר (ריר עוזר להחליק מזון). סביבה יש שרירים ורקמות חיבור.

הלוע מחולק לשלושה חלקים פשוטים: הלוע האפי מאחורי האף, הלוע הפומי מאחורי הפה, והלוע הגרוני שמוביל לוושט.

יש שרירים שמצרים את הלוע ו"דוחפים" את המזון למטה. יש גם שרירים שמרימים את הלוע כדי לעזור לבליעה.

בין הקשתות הריריות בלוע יש שקדים. שקדים הם רקמה שמגנה על הגוף. אדנואיד (שקד האף) נמצא בלוע האפי. אם הוא גדול, הוא עלול לחסום נשימה דרך האף.

= עוד דברים חשובים
הלוע מקבל דם ועצבים כמו שאר האיברים. סביב פתחי האף והפה יש "טבעת" של שקדים, שנקראת חגורת ולדייר. היא עוזרת להגן על הגוף מפני חיידקים ווירוסים.