לימודי מוכפפות (Subaltern Studies) היא אסכולה ביקורתית פוסט־קולוניאלית שחוקרת את ההיסטוריה ההודית ומקומות אחרים שהושפעו מאותן שיטות. מרכז החקירה הוא המוכפף. המוכפף הוא אנשים שאינם שייכים לאליטה, כלומר רוב האוכלוסייה ללא כוח פוליטי או כלכלי, והאסכולה מנסה לשחזר את נקודת מבטם ולתת להם קול היסטורי.
האסכולה נוצרה ברקע משבר פוליטי בהודו. בשנת 1975 הכריזה ראש הממשלה אינדירה גנדי על מצב חירום, ובמהלכו הושעו זכויות אזרח רבות. בתגובה התקבצה קבוצה של חוקרים הודים צעירים, תשעה במקורה, רובם היסטוריונים מאוניברסיטאות בהודו ובבריטניה, שהתאחדה סביב רנאג'יט גוהא. הם נפגשו שנים עד שהוציאו את הכרך הראשון של לימודי מוכפפות, אוסף מאמרים שהציב את המוכפף במרכז הניתוח.
הקבוצה התמקדה בשאלות מרכזיות: לידתה של הודו המודרנית ב־1947 וחלוקת הודו ופקיסטן, ובתנועות האיכרים, שהיוו אז כ־70% מאוכלוסיית הודו. שנה לאחר מכן פרסם גוהא את הספר היבטים יסודיים בהתקוממות איכרים בהודו הקולוניאלית, שהפך לטקסט מרכזי של האסכולה.
חברי האסכולה תקפו שלוש מסגרות עיקריות של כתיבת היסטוריה: ההיסטוריוגרפיה הקולוניאלית, ההיסטוריוגרפיה הלאומית וההיסטוריוגרפיה המרקסיסטית. הם טענו שכל אלו נוטות לנכס לעצמן את מעשי האיכרים ולהציג את ההיסטוריה מנקודת מבט האליטה בלבד.
הביקורת מתחילה במקורות: הארכיונים הקולוניאליים שמרו בעיקר על קולות המדינה, האליטה ויודעי קרוא וכתוב. קול המוכפפים כמעט חסר שם. לפיכך נכתבה ההיסטוריה כמעשה האליטה בלבד, כאילו החברה ההודית נשמרת רק בזכות הפרויקט הקולוניאלי.
חברי האסכולה טענו שגם ההיסטוריוגרפיה הלאומית, שרואה באומה משהו שמתקיים מאז ומתמיד, מדירה את האיכרים וגם גורסת כי תנועותיהם הן תמיד רק הכנה לתנועת העצמאות. מצד המרקסיסטים, האשימו את האסכולה ביישום קטגוריות אירופאיות שאינן מתאימות לפרקטיקה ההודית: כשהתאוריה האירופית לא התאימה למצב המקומי, מרקסיסטים תויגו את החברה ההודית כטרום־קפיטליסטית והפחיתו מחשיבותן של יוזמות איכרים. האסכולה דרשה לבחון את מעשי האיכרים על פי היגיון מקומי, ללא שיוך אנכרוניסטי לתיאוריות זרות.
בעיקר, מטרת לימודי המוכפפות הייתה לנטרל את ההטייה האליטיסטית של המקורות ולחשוף את נקודת המבט והאינטרסים של מי שלא זכו לייצוג היסטורי.
נשמעו גם לביקורת על האסכולה. טענו שהיא התעלמה בתחילה משאלות של מגדר. אחרים טענו שיש קושי לטעון שאפשר תמיד להכיר במוכפף כסובייקט מדבר, כלומר אפשרות שחוסר הייצוג משתקף גם בתפיסת ה'קול' שלו. טענה נוספת הייתה שקשה לדבר על אסכולה אחידה, משום שחבריה לא תמיד שיתפו גישה תאורטית אחת, אלא פעלו בדרכים שונות.
הקבוצה החלה כתשעה חוקרים, בראשות רנאג'יט גוהא, שפעלו מאוניברסיטאות בהודו ובבריטניה. על עבודתם התפרסו הכרכים בסדרת לימודי מוכפפות.
לימודי מוכפפות היא דרך חדשה לכתוב היסטוריה. המטרה היא להשמיע את קולם של המוכפפים. מוכפף הוא אדם שאינו שייך לאליטה, כלומר לא חזק ולא עשיר.
הכל התחיל אחרי מצב חירום בהודו ב־1975. בתגובה, קבוצה של תשעה חוקרים צעירים, בראשות רנאג'יט גוהא, החלה לחשוב מחדש על ההיסטוריה. הם פרסמו ספר שמרכז את סיפור האיכרים. האיכרים היו אז כ־70% מהאוכלוסייה.
החוקרים אמרו שההיסטוריונים עד אז כתבו את ההיסטוריה רק לפי האליטות. הארכיונים שימרו בעיקר את הדעות של הממשל והאנשים המשפיעים. לכן קולות הפשוטים, כמו של האיכרים, לא נשמעו. האסכולה ביקשה לתקן את זה וללמוד על ההיסטוריה ממנהיגים אחרים, לא רק מהאליטות.
חלקים אמרו שהאסכולה התעלמה בתחילה משאלות של נשים ומגדר. אחרים אמרו שהחוקרים לא תמיד הסכימו זה עם זה על דרכי העבודה.
הקבוצה כללה תשעה חוקרים, רובם היסטוריונים, שעבדו בהודו ובבריטניה. רנאג'יט גוהא היה המוביל.
תגובות גולשים