ליצ'י (Litchi chinensis; בסינית: 荔枝) הוא עץ פרי טרופי שמקורו בדרום סין.
זה עץ ירוק-עד בגובה בינוני, בדרך כלל 15, 20 מטר. ניצני העלים אדמדמים בתחילה, ואז הופכים לעלים ירוקים לאורך של 15, 25 ס"מ. הפרחים קטנים וצבעם לבן-ירקרק או לבן-צהבהב.
הפרי עגול בקוטר כ־3 ס"מ. בשרו לבן ומתוק. קליפתו אדומה וחמוצה במרקמה; היא לא נאכלת אך ניתנת להסרה בקלות. הליצ'י עשיר בוויטמין C, בפוספורוס ובוויטמיני B. הגלעין (הגרעין) שאורכו כ־2 ס"מ וקוטרו 1, 1.5 ס"מ עשוי להיות רעיל במידה מסוימת.
הליצ'י מבשיל בין יולי לאוקטובר, בערך 100 ימים אחרי הפריחה.
העץ גדל בשפע בדרום סין, וגם בדרום-מזרח אסיה, בהודו, בדרום יפן. בשנים האחרונות הוא נערך גם בפלורידה, בהוואי ובמזרח אוסטרליה.
לצורך גידול צריך אקלים טרופי-חם (טרופי = חם ולח), עם מעט כפור; הטמפרטורה לא צריכה לרדת מתחת ל־־4 מעלות צלזיוס. הקיץ צריך להיות חם ולח. אדמה מעט חומצית ועשירה בחומר אורגני מתאימה ביותר.
בליצ'י משווקים טריים בשווקים בסין וגם בשימורים כל השנה. הקליפה האדומה עלולה להתכהות בהקפאה, אבל הטעם נשמר.
בהודו דווח שאכילה מרובה של פירות לא בשלים על בטן ריקה פגעה בילדים מסכני תזונה. זאת בגלל רעלן בשם MCPG שמצוי בפרי.
הליצ'י קרוב מבחינה חיצונית לפירות טרופיים אחרים, כמו הרמבוטן והלונגן.
בסין יש מאות זנים. בישראל מגדלים בעיקר את הזנים מאוריציאני (ממאוריציוס) ופלורידאני (מפלורידה). בשנים האחרונות נכנס גם הזן הונג-לונג, שפריו גדול ובעל מראה בולט.
למרות שמקורו טרופי, הליצ'י מסתגל לתנאי הארץ הסוב-טרופיים. נטיעות ראשונות נעשו בשנות ה־30; החל מהשבעים נערכה נטיעה מסחרית נרחבת. מטעים רבים נמצאים באזור החוף, ובאזורים חמים נוספים כמו עמק הירדן, דרום רמת הגולן ובאצבע הגליל.
עופות תוכי ירוק (הדררה) שהתפשטו בארץ גורמים נזק גדול ליבול הליצ'י.
ליצ'י (Litchi chinensis) הוא עץ פרי שמקורו בדרום סין.
זה עץ בגובה בינוני, עד כ־20 מטר. העלים מתחילים אדמדמים ואז הופכים ירוקים. הפרחים קטנים ולבנים.
הפרי קטן ועגול, בערך 3 ס"מ. הבשר שלו לבן ומתוק. הקליפה אדומה ומהגסה. הקליפה לא נאכלת, אבל מסירים אותה בקלות.
בליצ'י יש הרבה ויטמין C. בגרעין (הגלעין) יש חומר שעלול להזיק אם אוכלים אותו.
הפרי מבשיל בקיץ ובסתיו, בין יולי לאוקטובר.
ליצ'י גדל בדרום סין ובדרום-מזרח אסיה. היום מגדלים אותו גם בפלורידה ובהוואי.
בסין קונים ליצ'י טרי בשווקים. את הפרי גם שומרים בקופסאות שימורים.
בהודו דווח שאכילת פירות לא בשלים על בטן ריקה פוותה בעיות אצל ילדים רעבים. זה קרה בגלל רעל שנמצא בפרי.
בישראל מגדלים בעיקר זן ממאוריציוס וזן מפלורידה. זן חדש נקרא הונג-לונג, ופירותיו גדולים יותר.
הליצ'י גדל היטב באזורים החמים בארץ. עופות תוכים ירוקים (דררה) אוכלים את הפירות ולעיתים גורמים נזק למטעים.
תגובות גולשים