מָאטֶה (בספרדית: Mate) היא חליטה עשירה בקפאין שעשויה מעלי ז'רבה (Ilex paraguariensis), צמח שמקורו באמריקה הדרומית. המשקה מאוד פופולרי בעיקר בארגנטינה, פרגוואי, אורוגוואי ובדרום ברזיל. שתיית המאטה היא פעילות חברתית ומסורתית, והרבה פעמים שותים ממכל משותף בדומה למנהג חברתי.
הנפוצה ביותר היא חליטה בכלי מקליפה או דלוע שנקרא גם הוא "מאטה". שותים בעזרת בומביז'ה (bombilla), קשית מתכת או עץ עם מסנן בקצה. נהוג למלא את הכלי בשליש עד שלושה רבעים ולשפוך מים חמים כ־75 מעלות. עלי הז'רבה מוזגים כמה פעמים, ולכן אפשר לשתות את אותה המנה מספר פעמים.
שתיית המאטה בדרך כלל נעשית במעגל. המארח (cebador) מתחיל בשתייה, ממלא שוב ומעביר את הכלי לסועד הבא. יש וריאציות: מאטה קוסידו הוא תה מהעלי. בטררה (Tereré), גרסה קרה, שותים עם מיצי פירות וקרח, נפוצה בפרגוואי. באזור קורדובה מוסיפים לפעמים עלי תיבול מקומיים (yuyos). יש גם Mate gringo שבו מוסיפים גרגרי קפה.
עלי הז'רבה נקטפים בין מאי לספטמבר. משחיתים, נכתשים ונגרסים לחתיכות. מחממים אותם בטמפרטורות גבוהות במשך זמן קצר כדי לא לשרוף. לאחר מכן הם עוברים תהליכי ייבוש ואוורור בטמפרטורות מתחת ל־100 מעלות ומיושנים במחסנים לפני אריזה. יש ז'רבה עם ענפים (con palos) ובלי ענפים (sin palos), ומארזים סטנדרטיים בדרך כלל בקילו.
הגוארנים, בני המקום באמריקה הדרומית, שתו את המאטה כבר לפני הכיבוש האירופי. הספרדים והפורטוגזים הפיצו את המשקה, והוא הפך לחלק חשוב בתרבות בדרום אמריקה.
לדעת מחקרים, המאטה מכיל ויטמינים ומינרלים. הוא עוזר להרגיש ער ומפיג עייפות. יש לו גם השפעות אנטי־דלקתיות ויכול לתרום לתפקוד שרירי ומנטלי.
בארגנטינה המאטה נמצא כמעט בכל בית; הוא נצרך על־ידי כל שכבות האוכלוסייה. מחקרים מצאו שרוב השותים משתמשים בבומביז'ה, ורבים מתוקים את המשקה, בדרך כלל בסוכר. באורוגוואי הצריכה לנפש היא מהגבוהות בעולם, עם מאות מיליוני ליטרים בשנה.
בדרום ברזיל המנהג נקרא chimarrão. שם הכלי נקרא cuia והקשית, bomba. המאטה קשור לתרבות ה"גאוצ'וס" (gaúchos) והוא סמל הכנסת אורחים.
בפרגוואי המשקה כנראה נוצר, ושם נהוג לשאת תרמוס ומאטה לאורך היום. במזרח התיכון, בעיקר בסוריה ולבנון, המשקה נפוץ בשל הגירה של דרוזים לאמריקה ובהחזר של המנהג הביתה, והוא נחשב לייבוא חשוב מארגנטינה.
מָאטֶה הוא תה שעשוי מעלי צמח שנקרא ז'רבה. הוא מגיע מדרום אמריקה.
שותים מאטה מכל קטן שנקרא גם הוא מאטה. משתמשים בקשית מיוחדת בשם בומביז'ה. הבומביז'ה מסננת את העלים.
המשקה יכול להיות חם או קר. הקר קוראים לו טררה. בטררה שופכים עליו מיץ פירות וקרח.
אנשים שותים מאטה ביחד במעגל. אחד ממלא ומעביר לסועד הבא.
קוצרים את העלים בין מאי לספטמבר. חותכים ומיבשים אותם. מחכים כמה חודשים ואז אורזים אותם לשוק.
הגוארנים, תושבי המקום, שתו את המאטה עוד לפני שהאירופאים הגיעו. מאוחר יותר האירופאים הפיצו את המנהג.
המאטה נותן אנרגיה והוא מכיל ויטמינים. הוא מסייע להפגת עייפות.
המאטה מאוד פופולרי בארגנטינה, פרגוואי ואורוגוואי. גם בדרום ברזיל שותים אותו.
תגובות גולשים