מְאַיֵּיד (קרבורטור, מאנגלית: carburetor) הוא רכיב במנוע בנזין שיוצר תערובת של דלק ואוויר להצתה ולהנעת המנוע. המאייד הומצא ב-1893 על ידי המהנדס דונאט באנקי.
בימינו רוב המכוניות משתמשות במערכות הזרקת דלק מבוססות מחשב במקום מאיידים מכניים. עם זאת מאיידים עדיין נפוצים במנועים קטנים, למשל במכסחות דשא, אופנועים ומנועי מטוסים קטנים. בדרך כלל יש מאייד אחד למנוע, אך במנועים מסוימים יש מספר מאיידים, וכל אחד מזין בוכנה או קבוצת בוכנות.
תא המצוף (מקום אחסון קטן של דלק) מתמלא בדלק ומספק כמות קבועה למערכת. לחיצה על דוושת ההאצה פותחת את המצערת, שהוא מכסה שמגביל את כניסת האוויר. האוויר עובר דרך מסנן אוויר שנועד לעצור לכלוך.
האוויר זורם דרך ונטורי, מעבר צר שמאיץ את האוויר וגורם לירידת לחץ. הלחץ הנמוך שואב דלק דרך מזרק (פתח דלק). זרימה וסחרור בתוך הוונטורי מערבבים את הדלק והאוויר. התערובת עוברת בסעפת היניקה ואז לשסתומי היניקה ולבוכנות.
בעת האצה פועלת משאבת ההאצה ומזרימה כמות נוספת של דלק. במאגרים גדולים יש ונטורי ראשי ומשני; המשני נפתח בעומסים גבוהים כדי לאפשר זרימה רבה יותר. מארגנים כאלה נקראים "קרבורטור כפול".
כאשר המנוע קר נדרש יחס דלק גדול יותר. משנק (צמצם לאוויר) סוגר חלקית את כניסת האוויר ומייצר תערובת "עשירה" (יותר דלק יחסית). תערובת עם מעט דלק נקראת "ענייה". יחס התערובת יכול להיטוּן על ידי ברגים בגוף המאייד או באמצעות ידית במטוסים, שכן הלחץ והצריכה משתנים בגובה הטיסה.
מְאַיֵּיד, או קרבורטור (מילה באנגלית: carburetor), הוא חלק במנוע שמערבב דלק ואוויר. המצאה זו נעשתה ב-1893 על ידי דונאט באנקי.
רוב המכוניות של היום משתמשות בהזרקת דלק במקום מאייד. אבל מאיידים עדיין נמצאים במכסחות דשא, אופנועים ומנועים קטנים.
בתוך המאייד יש תא מצוף שמחזיק דלק מוכן. כשמוחצים על דוושת הגז נפתחת המצערת. המצערת היא דלת קטנה שמאפשרת כניסת אוויר.
האוויר עובר בוונטורי, מעבר צר שגורם לאוויר לרוץ מהר. האוויר המהיר גורם ללחץ קטן. הלחץ הזה מושך דלק מהתא. הדלק והאוויר מתערבבים יחד.
כשהמנוע צריך דחיפה נוספת, משאבת ההאצה נותנת עוד דלק קצר ולפתע. כשהמנוע קר משתמשים במשנק (חוסם אוויר) כדי לתת יותר דלק. יותר דלק בתערובת נקרא "עשיר". מעט דלק נקרא "עני".
תגובות גולשים