מוראנו

מוראנו (באיטלקית: Murano) הוא אי בלגונת ונציה, כ־2 ק"מ מצפון־מזרח לוונציה. האי בעצמו מורכב מארכיפלג, קבוצה של שבעה איים קטנים שהתחברו בגשרים, וכיום מפרידות ביניהם תעלות.

האי יושב לראשונה על ידי הרומאים. כלכלתו הקדומה התבססה על דיג ומלח, והוא שימש מרכז סחר. במאה ה־11 רבים עזבו את האי ועברו לוונציה, ובמאה־13 מוראנו היה נשלט על ידי נציב ונציאני.

המוניטין הגדול של מוראנו נובע מתעשיית הזכוכית שלו. ב־1291 הועברו כל יצרני הזכוכית של ונציה למוראנו כדי להקטין את סכנת השריפות בעיר, כוונה זו נבעה מהסכנה של תנורי הזכוכית במרכז העיר. במאה ה־14 האי החל לייצא חרוזי זכוכית ומראות, ובהמשך גם נברשות. על האי הומצאה זכוכית אוונטורין, זכוכית מנצנצת עם חלקיקים מתכתיים קטנים.

במאה ה־15 מוראנו הפך למקום נופש ליועצי ונציה ונבנו בו ארמונות, אך מאוחר יותר פחתה חשיבותו. ייצור הזכוכית נשאר התעשייה המרכזית, למרות צמצום במאה ה־18. עד המאה ה־19 האי היה ידוע גם בפרדסיו ובגינותיו, ואז החלה בנייה רבה.

כיום מתגוררים על האי כ־6,000 תושבים. רובם מתפרנסים מייצור זכוכית ותיירות.

מוראנו (Murano) הוא אי קטן ליד ונציה. זהו ארכיפלג, קבוצה של כמה איים שמחוברים בגשרים.

האוכלוסייה הראשונה כאן הייתה רומית. תושבי האי עסקו בדיג ובמלח.

מאז המאה ה־13 מוראנו מפורסם בזכוכית. אנשי הזכוכית עברו לשם בגלל תנורי הזכוכית המסוכנים בעיר. הם ייצרו חרוזים, מראות ולפעמים נברשות יפות.

במוראנו גם הומצאה זכוכית מנצנצת בשם אוונטורין. היום גרים שם כ־6,000 איש. רובם עובדים בזכוכית או מקבלים תיירים שמבקרים באי.