מאיר אברהם הלוי (4.4.1900, 15.4.1972) היה רב בעל השקפות ליברליות, היסטוריון ופובליציסט יהודי רומני. הוא התפרסם כפרשן תורה וכמחבר מונוגרפיות קלאסיות על קהילות יהודיות ברומניה, בעיקר בוקרשט ויאשי. בנוסף חקר את תולדות הרפואה היהודית ותמך בתרבות היידיש.
מאיר נולד בפיאטרה ניאמץ. אביו היה בעל השכלה רבנית, ואמו באה ממשפחה של תלמידי חכמים. הוא למד בתיכון בעיר ובישיבה חסידית בבוהוש, שם שילבו לימודי קודש עם מקצועות חול (לימודים כלליים).
בשנת 1918 נסע לצרפת להמשך לימודים. שם למד בבית המדרש הרבני והירשם גם ללימודי חול באוניברסיטת סורבון ובמוסדות אחרים. בשנת 1925 סיים דוקטורט בספרות וקיבל הסמכה לרבנות.
משנת 1925 החל לכהן כרב ביאשי. לאחר מכן שירת בקהילות שונות בבוקרשט, כולל בבית הכנסת הגדול ובאחדות הקודש. בתקופת הדיכוי הפאשיסטי נעצר מספר פעמים בעוון סיוע לאסירים פוליטיים.
הלוי היה רב ליברלי. הכוונה ב"ליברלי" כאן היא נטייה לשינויים ולרפורמות, ולא רק לשמירה אוטומטית על מנהגים ישנים. הוא העריץ את יום-טוב ליפמן צונץ, אחד מאבות מדעי היהדות (חקר ההיסטוריה והטקסטים היהודיים). יחד עם זאת, בחייו הפרטיים שמר על מצוות, מטעמי כבוד משפחתי.
הלוי תרם רבות לכתיבת תולדות יהודי רומניה ולחקר הרפואה היהודית. כתביו הופיעו ברומנית, צרפתית, עברית ויידיש, בארץ ובחו"ל. הוא ערך כתבי עת יהודיים, ייסד את המכון להיסטוריה היהודית-רומנית וניהל את ספריית המוזיאון והארכיון של בית הכנסת הכוראלי בבוקרשט.
הוא ייסד את השנתון "סיני", כתב עת יהודי איכותי שהתפרסם ביאשי ובבוקרשט. כמו כן תמך ולקח חלק בכינוסים של אוהדי היידיש.
בשנת 1940 התמודד לתפקיד הרב הראשי של רומניה, אך הפסיד. אחרי 1944 עלו שוב שאלות על מועמדותו בעידן המעבר לשלטון הקומוניסטי. בתקופה זו נעשה שותף ביוזמות ציבוריות שנחשבו שנויות במחלוקת, כולל פעילות באגודות שהשלטון הקומוניסטי עודד. הצעדים האלו לא הצליחו להחליף את מעמד הרב הראשי.
למרות קשיים עם השלטונות, בין השנים 1950, 1963 הורשו לו לעבוד כחוקר במוסדות האקדמיה הרומנית. הוא פעל גם בחברה הרומנית לתולדות הרפואה והיה בין מייסדי החברה למזרחנות. (נומיסמטיקה, חקר מטבעות, מוזכרת כסימן להתעניינותו בשדות מסורתיים שונים.)
ב-1963 הותר לו להגר לצרפת. שם מונה לפרופסור לתולדות עם ישראל בבית המדרש לרבנים של צרפת. בנוסף כיהן כ"רב גדול" (grand rabbin) בבית כנסת פריזאי של יהודים יוצאי צפון אפריקה. הכותרת "רב גדול" היא תואר רשמי הניתן בחוק ובחלק מהמוסדות היהודיים בצרפת. הלוי נפטר בפריז ב-15.4.1972 ונקבר בבית הקברות בבנייה (Bagneux).
נשוי לרבקה, בתו של הרב אפרים לנדאו. הביא לעולם שני בנים: סיימון (רופא מרדים, פרופסור בארה"ב) וז'וזף (ששמר את ארכיון אביו בבריסל). יש לו נכד רופא בניו יורק.
הלוי פרסם מחקרים בתחומים שונים: מחקרים מוקדמים בצרפתית על כתבי יד ועל דמויות מקראיות; מחקרים על קהילות היהודיות ברומניה; ומחקרים על תולדות הרפואה היהודית. בין עבודותיו המוכרות: מונוגרפיות על קהילות ביאשי ובבוקרשט, מאמרים ב"סיני" וספרים על רפואת הרבנים במאות ה-15 וה-18. כתביו הופיעו ברומנית, צרפתית, עברית ויידיש.
מאיר אברהם הלוי (1900, 1972) היה רב והיסטוריון רומני. רב = מנהיג דתי של הקהילה. הוא חקר את ההיסטוריה של היהודים ברומניה.
הוא נולד בפיאטרה ניאמץ. אביו היה רב ולמד הרבה. הלוי למד גם בישיבה ובצרפת. בצרפת סיים תואר גבוה וקיבל הסמכה לרב.
הוא שירת כרב ביאשי ובבוקרשט. בתקופות קשות עזר לאנשים ונתפס פעמים מסוימות. הלוי אהב רעיונות פתוחים על דת, אבל שמר גם על מצוות.
הלוי כתב ספרים ומאמרים על קהילות יהודיות ועל רפואה יהודית. הוא כתב בשפות שונות, למשל עברית וצרפתית. ייסד כתב עת בשם "סיני".
ב-1963 עבר לצרפת. שם לימד והיה רב בבית כנסת בפריז. נפטר בפריז ונקבר בבנייה (Bagneux).
אשתו הייתה רבקה. היו להם שני בנים ונכד רופא.
כתב על קהילות ביאשי ובבוקרשט. גם חקר את רפואת הרבנים. כמה מאמרים שלו פורסמו ב"סיני".
תגובות גולשים