מאיר מרדור

מאיר (מוניה) מרדור (21 בנובמבר 1913, 29 במרץ 1985) נולד בקובל, אז חלק מהאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). בוגר הגימנסיה העברית "תרבות" והיה ממנהיגי השומר הצעיר בעיר. ב-1933 עלה לארץ והצטרף לארגון ההגנה, שהייתה התנועה הצבאית היהודית לפני קום המדינה.


מ-1936 שירת במנגנון הקבע של ההגנה ופיקד במחוז חיפה. בשנים 1938, 1940 שימש כמפקד הפו"ם, יחידות לפעולות מיוחדות. יחידות אלה פעלו נגד מבצעי טרור ונגד מדיניות הספר הלבן של השלטון הבריטי. מרדור עבד גם בתחומי הרכש, המודיעין וההעפלה, ארגון העלאת עולים שלא באישור הבריטים.

בשנת 1937 היה סגן מפקד מחלקת התעופה של ההגנה. ב-1940 קיבל רישיון טיס בכיסוי חברת "אווירון" והיה בין הטייסים העבריים הראשונים. באותה תקופה פיקד על מבצעים מיוחדים וארגן גדודי חי"ש (חיל שדה) באזור חיפה והמפרץ.

במהלך 1940, 1943 היה מעורב בהעפלה הימית והיבשתית. בין הפעולות מוזכרת גם פגיעה באוניית המעפילים "פאטריה" (1940). ב-1943 הוצב במוסד לעלייה ב', כממונה על ההעפלה מארצות המזרח. בתפקיד זה הקים גם תאי הגנה מחתרתיים בקרב הקיבוצים בארצות שבהן פעל, וסייע בהברחת נשק לצורכי ההגנה.

באותה תקופה נטל חלק במשלחת שהביאה אמבולנסים לטהראן, במסגרת סיוע לצבא האדום שנלחם בנאצים. ב-1944 סיים קורס מפקדי מחלקות והוטל עליו לנהל את יחידת הרכש של ההגנה. מ-1948 פעל בתחום הרכש באירופה, והשתתף בהשתלטות על משלוח נשק שהגיע בספינה בשם "לינו" באיטליה.


ליד הכרזת המדינה הוצב בחיל האוויר והקים את להק התובלה האווירי (לת"א), שניהל מבצעי תובלה והפצצה במלחמת העצמאות. הלהק היה גם בסיס לאחד היסודות של חברת התעופה הלאומית, אל על. במסגרת תפקידיו ארגן ופיקד על מבצעים כמו "מבצע בלק" ו"מבצע אבק" להעברת מטוסים, נשק ואספקה באוויר.

ב-1949 שימש זמן קצר כממלא מקום מפקד חיל הים. בהמשך השתחרר משירות צבאי ומונה לראש אגף חיל האוויר במשרד הביטחון (עד 1952). לאחר מכן הוביל את אגף מחקר ותכנון (אמ"ת) במשרד הביטחון בין 1952 ל-1957. אמ"ת היה גוף שמינהל מחקרים מדעיים בתחום הביטחון.

בשנת 1958 אורגן אמ"ת מחדש והפך לרשות לפיתוח אמצעי לחימה, רפא"ל (רשות לפיתוח אמצעי לחימה). מרדור מונה למנהל הכללי של רפא"ל ושירת בתפקיד עד 1968. בתקופת כהונתו התעצמה התעשייה הביטחונית בישראל, ופותחו אמצעי לחימה שסייעו לצה"ל במלחמת ששת הימים.

בספרו על רפא"ל רמז מרדור כי היה מעורב בתוכנית הגרעין הישראלית, וכי במאי 1967 השתתף בהשלמת "פרויקט עיקרי" בתחום זה. עם פרישתו מתפקידו ברפא"ל ב-1968 מונה לראש הוועדה לתכנון המשק לשעת חירום (מל"ח).

לאחר 45 שנות שירות בפרויקטים צבאיים וממשלתיים, פרש מרדור במרץ 1978. ב-1980 קיבל פרס ביטחון ישראל ע"ש אליהו גולומב על מפעל חיים ותרומתו למערכת הביטחון.

היה נשוי ללאה לבית ספקטור. בתו היא השדרנית גוני מרדור. נפטר ב-1985 ונטמן בכפר שמריהו. בתל אביב נקרא רחוב על שמו בשכונת נווה אליעזר.


מרדור כתב בין השאר ספרים על פעולות מיוחדות ועל פעילות רפא"ל. בספריו הוא מתאר בחלקן את תפקידיו במערכת הביטחון.

מאיר (מוניה) מרדור נולד ב-1913 בקובל. הוא עלה לארץ ב-1933.


הצטרף לה"הגנה". ההגנה הייתה הארגון הצבאי של היישוב היהודי לפני המדינה. הוא פיקד על יחידות מיוחדות שנקראו פו"ם. פו"ם הם יחידות לפעולות מיוחדות.

היה גם טייס ראשוני ב"אווירון". בהגנה ארגן העלאת עולים שלא באישור הבריטים. זו נקראת העפלה.

הוא סייע להברחת נשק ולהבאת אמבולנסים לטהראן במלחמת העולם השנייה.


כשנוסדה המדינה הוא הקים את להק התובלה האווירית. הלהק העביר מטוסים, נשק ואספקה.

לאחר מכן ניהל אגפים במשרד הביטחון. הוא ניהל את אמ"ת, גוף שמפתח מחקרים ביטחוניים. אחר כך היה מנהל רפא"ל. רפא"ל מפתחת אמצעי לחימה.

הוא שירת שם עד 1968. מרדור רמז שהוא השתתף בפרויקט גרעיני במאי 1967.

פרש ב-1978. ב-1980 קיבל פרס ביטחון על כל פעילותו. נפטר ב-1985 ונטמן בכפר שמריהו.

היה נשוי ולו בת שידרה ברדיו בשם גוני מרדור. בתל אביב יש רחוב על שמו.


כתב ספרים על פעולות מיוחדות ועל עבודתו ברפא"ל.