מארי בוקצ'ין

מארי בוקצ'ין (Murray Bookchin; 14.1.1921, 30.7.2006) היה סופר ופילוסוף אמריקאי. הוא זוהה כסוציאליסט ליברטראני (סוציאליסט שרוצה פחות שלטון מרכזי וחופש אישי) ואנרכיסט (מי שמבקש צורות ארגון ללא שלטון ריכוזי). בוקצ'ין ייסד את זרם ה"אקולוגיה החברתית" (הרעיון שלפני שמירה על הטבע יש לשנות מבני כוח בחברה). הוא כתב כ-24 ספרים על פוליטיקה, היסטוריה, תכנון עירוני ואקולוגיה.

בוקצ'ין נולד בניו יורק להורים יהודים מהגירה מרוסיה. בילדותו הוא הושפע מחינוך מרקסיסטי והצטרף בגיל תשע לארגון הנוער הקומוניסטי "הפיונירים". בסוף שנות ה-30 הוא עזב את הסטליניזם ועבר לטרוצקיזם, ובהמשך התנתק גם ממרקסיזם-לניניזם והפך לאנרכיסט. בשנות ה-50 הוא עזר להקים את ה"ליגה הליברטרית" בניו יורק.

בשנות ה-50 וה-60 עבד בעבודות צווארון כחול, כולל כסבל ברכבת. בסוף שנות ה-60 החל ללמד ב"האוניברסיטה החופשית" במנהטן. אחר כך קיבל משרה בקולג' רמפו בניו ג'רזי, שם שימש עד פרישתו כפרופסור אמריטוס ב-1983. ב-1971 הוא היה שותף להקמת "המכון לאקולוגיה חברתית" בקולג' גודארד, ורמונט.

בשנת 1962 יצא ספרו "הסביבה הסינתטית שלנו" תחת שם העט לואיס הרבר. הספר דן בבעיות סביבתיות והציג נקודת מבט פוליטית רדיקלית. בוקצ'ין קידם את רעיון הכנסת האקולוגיה לפוליטיקה בעזרת מאמרים והרצאות. מאמרו מ-1969 "הקשב, מרקסיסט!" הזהיר מפני השתלטות קבוצתית במסגרות סטודנטיאליות.

ספרו המשפיע מ-1982, "האקולוגיה של החופש", חיזק את השפעתו בתנועת הסביבה והירוקים. הוא גם ביקר תורות כמו אקולוגיה עמוקה, ואת רעיונות ה"דטרמיניזם הביולוגי" של הסוציוביולוגיה, והשם לב לפערים בין הירוקים החדשים וקבוצות אחרות. ביקורתו סייעה לפיצולים בתנועה הירוקה בארה"ב בשנות ה-90.

לגרתו הייתה השפעה בינלאומית: מנהיג כורדי מרכזי, עבדוללה אג'לאן, קרא את כתביו בזמן מאסר. בעקבות כך אג'לאן התרחק מהרעיון של מדינת לאום והציע במקום זאת קונפדרציה דמוקרטית. הרעיון הזה שילב אקולוגיה חברתית עם ארגונים אזרחיים ופמיניסטיים, ונועד למנוע ריכוזי כוח ולדאוג לשילוב נשים בהחלטות.

מארי בוקצ'ין (1921, 2006) היה סופר ואיש רעיונות מארצות הברית. הוא היה אנרכיסט. אנרכיסט, אדם שרוצה פחות שלטון מרכזי.

בוקצ'ין נולד בניו יורק להורים יהודים שעלו מרוסיה. בגיל צעיר הוא הצטרף לארגון נוער קומוניסטי. אחר כך שינה את דעתו והפך לאנרכיסט.

בהמשך עבד בעבודות פיזיות. בסוף שנות ה-60 לימד במוסדות עצמאיים. הוא עבד ורצה לשפר את החיים והטבע יחד.

בשנת 1962 יצא ספרו "הסביבה הסינתטית שלנו" בשם בדוי. הוא דיבר על בעיות סביבתיות. ב-1982 יצא ספר חשוב אחר, "האקולוגיה של החופש". המחשבות שלו השפיעו על פעילים בתנועת הסביבה ויריבים של כוח גדול.

רעיון מרכזי שלו נקרא אקולוגיה חברתית. אקולוגיה חברתית, לדעתו, כדי לשמור על הטבע צריך לשנות גם את החברה. רעיונותיו הגיעו גם לקבוצות במדינות אחרות, והשפיעו על דרכים חדשות לארגן קהילות.