מבנה בית המקדש

לפי שיטת מיכאל אבי יונה

במסורת מתוארת תוכנית בניין שהועברה מדוד לשלמה. חז"ל ראו בתכניות אלה השראה נבואית, ולכן שינויים במבנה נדרשו אישור נביא. הרמב"ם חשב שבתי המקדש השונים חלקו מאפיינים בסיסיים, וכי בית המקדש השני היה שילוב בין מקדש שלמה לבין חזון יחזקאל.

המקורות היהודיים מספקים תיאורים מפורטים על רוב המקדשים, אך לא על כולם. יש מסורות סותרות בין חז"ל ובין מקורות מאוחרים.

למשכן לא ידועים מקורות חיצוניים. חוקרים משווים את מקדש שלמה למקדשים קרובים, שכן אנשי המקצוע של שלמה היו כנראה פיניקים. לגבי הבית השני, יוסף בן מתתיהו (יוספוס) נותן תיאורים חשובים, וביבליוגרפיה נוצרית כוללת פירוט מוגבל.

ממצאים ארכאולוגיים נדירים בגלל חורבנות וחוסר חפירות בהר הבית. שרידי החומות החיצוניות ששרדו שייכים לתקופות החשמונאים והורדוס. ב-2011 נמצא דגם אבן שתוארך לתקופת דוד ושלמה ונזכר על־ידי חלק מהחוקרים כקושר לבית הראשון. חוקרים גם משווים את מבנה בית המקדש לממצאים בתל טאיינאט ובעין דארה, שבהם נמצאו מקדשים אורכיים עם שני עמודים בכניסה.

המקורות הכתובים והארכאולוגיים ניתנים לפרשנויות שונות. יש סתירות ומונחים טכניים עמומים, ולכן מודלים שונים של המבנה מופיעים בספרות. עם זאת, התמונה הכללית של המבנה נשארת ברורה יותר מהפרטים הקטנים.

כל המקדשים עמדו לפי תבנית בסיסית: מקום קדוש במרכז, הפרדה בין אזורים לפי קדושה, וחצרות שסביבם.

המשכן (אוהל מועד) היה אוהל נייד ששימש את בני ישראל במדבר. השלד היה מקורות עץ, שחוברו באדנים מכסף. על השלד פרשו יריעות בד ועורות. בתוך המשכן הוצבה פרוכת, וזו הפרידה בין הקודש לקודש הקודשים. סביב האוהל הייתה חצר מקורה במחיצה של עמודים עם קלעים. למשכן לא היו דלתות קבועות, וכליו ומזבח העולה היו ניידים כדי לאפשר נדודים. מידות החצר והמבנה מוזכרות במקורות: חצר 100 על 50 אמות, המבנה 30 על 10 אמות.

פרטים על משכני שילה, נוב וגבעון מועטים. משכן שילה כנראה כלל קירות אבן עם יריעות ככיסוי. ייתכן שמשכנות נוב וגבעון היו דומות, אך עם תקרת אבן.

מקדש שלמה היה בית אבן קבוע ומפואר שנבנה שבע שנים. לפי המסורת אורכו היה 60 אמות, רוחבו 20 אמות וגובהו 30 אמות. יש ויכוח על מדד גובה גבוה יותר שנזכר בדברי הימים. המבנה חילק את פנימיותו לאולם, לקודש ולקודש הקודשים. המקדש כוסה וזהב רבות; עמדו בו שני עמודי נחושת גדולים בשם יכין ובועז. שלמה גם בנה בריכת אבן עגולה בשם "הים" על 12 פרים, עשרה כיורים על תחנות ניידות ומזבח גדול. בצמוד עמד בית יער הלבנון ומבנים אחרים.

בית המקדש השני הוקם בתחילת שיבת ציון בידי עולי בבל בראשות זרובבל ויהושע. הפרסים תמכו בבנייה. הורדוס הרחיב את המתחם במידה ניכרת במאה הראשונה לפני הספירה, והמקדש נחרב על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה.

המקדש כלל מבנה היכל ומספר חצרות מקיפות. הורדוס הרחיב את רחבת ההר ובנה חומות, מה שיצר את הכותל המערבי שנשאר. לפי מסורת מידות, שטח הר הבית היה 500 על 500 אמות. עזרת הנשים הייתה שטחה כ־135 על 135 אמות וממוקמת במזרח, מעלית של מזבח ועזרה גדולים מוזכרת במקורות. ההיכל חולק לאולם, לקודש ולקודש הקודשים; מידות חלקים אלה נמסרו במסורת, וכן תאים היקפיים שסיפקו שירותים שונים למקדש.

לפי שיטת מיכאל אבי יונה

המשכן היה אוהל נייד שבו גרה האהלות הקודש במדבר. אוהל זה נקרא גם "אוהל מועד". הוא עמד על קרשים מעץ שנשענו על אדנים מכסף. מעל הקרשים פרשו יריעות בד ועורות. בתוך האוהל הייתה פרוכת, שהיא וילון שמפריד בין מקום קדוש מאוד למקום הקדוש פחות. סביב המשכן הייתה חצר עם עמודים ומסך בכניסה. הכל היה קל לפרוק ולשאת, כדי להמשיך לנדוד.

על משכני שילה ונוב וגבעון יודעים מעט. הם דומים למשכן, אך ייתכן שחלקם היו עם תקרת אבן.

שלמה המלך בנה בית אבן גדול וקבוע. הבניין נבנה שבע שנים. הוא היה גדול מהמשכן. בחלקים הפנימיים היו אולם, קודש וקודש הקודשים. בפתח עמדו שני עמודים גדולים שנקראו יכין ובועז. שלמה גם בנה בריכת אבן עגולה שנקראה "הים" שעומדה על 12 פרים, וגם עשה כמה כיורים גדולים.

אחרי גלות בבל שבו אנשים ויצרו מחדש בית מקדש קטן. מאוחר יותר הורדוס המלך הגדיל את החצר והרחיב את המקום. המקדש השני נחרב על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה.

האתר כלל את ההיכל במרכז וחצרות סביבו. החצר המזרחית נקראה עזרת הנשים והיא הייתה בדרך כלל במקום נפרד. חלקים שונים במתחם היו בגודל שונה, והיו גם חדרים קטנים שסביב ההיכל.

יש תיאורים של המקדשים בספרים העתיקים, וחלקם נמצאו אצל חוקרים. חפירות בהר הבית כמעט ולא נעשו, ולכן קשה למצוא שרידים רבים. חוקרים משווים גם מקומות אחרים באזור כדי להבין איך יכל להראות המקדש.