המבצרים הצלבניים היו לא רק מבני הגנה. הם היו מרכזי שליטה ומשלוחי כוח, מקום ישיבתם של האצולה והמסדרים הצבאיים, ושימשו לעתים כמרכזים מנהלתיים וכלכליים. שרידי המבצרים בולטים בארץ ישראל, בלבנון, בירדן ובסוריה, והם עדות לתקופת בנייה ענפה ולקשיים שאיתם התמודדו הצלבנים.
הצלבנים הגיעו לארץ הקודש במאה ה-11 והקימו את ממלכת ירושלים אחרי 1099. בתחילה הייתה כאן מלוכה מרכזית חזקה. בהדרגה נחלש הכוח המלכותי, והמסדרים הצבאיים והאצולה רכשו השפעה. אחרי קרב קרני חיטין ב-1187 שינה הצלבנים את אסטרטגיית הביצור. המבצרים תוכננו מעתה לעמוד במצור ארוך. בסופו של דבר החריבו הממלוכים את המבצרים והמדינה הצלבנית נעלמה עד 1291.
הצלבנים השתמשו במספר דגמים שנוצרו משילוב השפעות אירופיות, ביזנטיות ומוסלמיות. אפשר לחלקם לקבוצות עיקריות: מגדל עוז (Keep, Donjon), מגדל מגורים וביצור; קסטרום (Castrum), מצודה מלבנית עם חצר פנימית שנקראת ביילי; מצודה קונצנטרית, מצודה כפולה עם טבעות חומות; מצודות הרים, על פסגות; מצודות דורבן (Spur) על שלוחות; ומצודות אי על חוף.
המגדל היה הסוג הפשוט והראשוני. זהו מבנה מרובע, בדרך כלל בעל קומות בודדות. הוא שימש כמקום מגורים של השליט המקומי, כמחסן וכמקום מקלט לאוכלוסייה. במגדלים היו חרכי ירי, מרתפים ואגן מים. בדרך כלל היה גרם המדרגות בתוך העובי של הקיר.
הקסטרום דמה לתוכנית רומית: חצר פנימית מבוצרת (ביילי), מגדלים בפינות, שערים, חדרי מגורים ומחסנים. מסדרים צבאיים התאימו את הקסטרום לאורח חייהם, ובמהלך הזמן הועשר המודל עד ליצירת המבצר הקונצנטרי.
שסטלה (אתר חפירה מודרני) הוא מבצר צלבני שלא הושלם. הבנייה התחילה ב-1178 ונכבשה ב-1179. העובדה שהמבצר לא הושלם מאפשרת לחפירות להציג שיטות בנייה, כלי עבודה וחומרי בניין שנמצאו באתר. המבצר מלבני, בערך 140 על 65 מטרים, נבנה מבזלת עם חיפוי אבן גיר.
מבצרים על פסגות, כמו קראק דה שבלייה (Krak des Chevaliers), ניצלו את המדרון לטובת ההגנה. הגובה הקשה על הגשת מצור ושליטה על דרכי גישה. לעתים היו אלה המצודות החזקות והמורכבות ביותר של הצלבנים.
כל מבצר כלל גם מבנים אזרחיים: קפלות (כנסיות קטנות לצורכי פולחן), אולמות טקסים, אולמות שינה משותפים, אולמות אוכל (רפקטוריום), מטבחים, מאפיות, מחסנים ואורוות. המבנים האלו אפשרו לחיל המצב לחיות, להתפלל ולעבוד בתוך המצודה.
אספקת מים הייתה חיונית. במקומות רבים נחפרו בארות עמוקות או נבנו מאגרי מים. בקראק דה שבלייה, למשל, נמצאה באר בעומק רב. מים גם נאספו מגגות ונשמרו במאגרים. מערכות ביוב והובלת שפכים נבנו כדי לשמור על ניקיון ותפקוד המצודה.
החומות הצלבניות נבנו כקירות כפולים עם מילוי של שברי אבנים ומלט. עובי החומה עלה עם הזמן; במאה ה-13 הן היו עבות במיוחד. חרכי ירי ושמינים דה רונד (מעבר על קצה החומה) אפשרו ירי מוגן. המגדלים השתכללו ממרובעים לעגולים, מה שהקטין את הנקודות הפגיעות מפגיעות באבנים. חלקלקה, שיפוע חיצוני, ומערכות חפירים הגנו מפני חפירת מנהרות והקלות על פעולות מצור.
השערים היו נקודות התורפה והם תופעלו באופן מורכב: מעגלים מפותלים, פיתולי כניסה, פורטקליס (שער מתרומם) וחרכי הירי שבבניינים מעליהם. פשפשים (posterns) היו פתחים קטנים למשימות פתע ולבריחה.
הבנייה החלה ביסודות עמוקים על הסלע. האבן נלקחה מהאזור: בזלת בהרים, אבן גיר בהרים אחרים, ולפעמים חול וכורכר במישור החוף. הצלבנים השתמשו גם בחומרי בנייה משומשים (ספוליה) ממבנים קדומים. סיתות האבן והלחיצה של המלט הפכו לחלק מהסגנון הצלבני.
החקר המודרני של המבצרים החל במאה ה-19 בעבודות של חוקרים כמו עמנואל גיום-ריי. ב-1920, 30 חקרו צרפתים ובריטים רבות מהטירות בסוריה ובלבנט. במחצית השנייה של המאה ה-20 נרשמה פעילות ארכאולוגית נרחבת בישראל: חפירות בכוכב הירדן, שסטלה, מונפור ועוד. מחקרים עכשוויים משלבים סקרים ארכאולוגיים וחפירות ומחדשים את הבנתנו על האדריכלות הצבאית הצלבנית.
הצלבנים בנו ארמונות ומבצרים גדולים בארץ הקודש. מבצר הוא טירה גדולה. טירות אלה הגנו על דרכים ועל ערים.
הצלבנים הגיעו לפני שנים רבות והקימו ממלכה. אחרי קרבות קשים הם למדו שהמבצרים צריכים לעמוד במצור. לכן שיפרו אותם והפכו אותם לחזקים.
יש כמה סוגים:
- מגדל (מגדל עוז), מגדל גבוה ששכן בו המפקד.
- קסטרום, מצודה מלבנית עם חצר פנימית.
- מצודה קונצנטרית, מצודה עם שתי טבעות חומות חזקות.
- מצודות הרים, על פסגות הרים, כמו קראק דה שבלייה.
בטירה היו כנסיות קטנות. היו אולמות לאכול ולישון. היו מטבחים ומאפיות להכין לחם. היו אורוות לסוסים. הכל היה בתוך החומה.
היו בארות עמוקות כדי לשאוב מים. צברו מים בגגות ושילבו מאגרים. בלי מים אי אפשר היה להישאר במצור.
השערים היו מסובכים כדי להקשות על הפולש. היו גם דרכים סודיות קטנות שנקראו פשפשים. דרכים אלה שימשו ליציאה חדה ולחזרה.
השתמשו באבנים מהסלעים שבסביבה. לפעמים לקחו אבנים ממבנים ישנים. זה חיסך זמן ועזר לבנות מהר יותר.
ארכיאולוגים חופרים את הטירות ומוצאים כלים ואבנים. למשל, שסטלה לא הושלמה, ולכן אפשר למצוא שם פיגומים וכלים שנשארו מהבניין. החפירות עוזרות להבין איך חיו כאן פעם.
קראק דה שבלייה הוא דוגמה למבצר הרים מרשים. המבצרים לימדו גם אדריכלים באירופה איך לשפר טירות בעתיד.
תגובות גולשים