מגיסטר אקוויטום

מגיסטר אקוויטום (בלטינית: magister equitum, "אדון הסוסים") הוא תואר מהרפובליקה הרומית. בתפקיד זה מונו סגנו ומחליפו הנבחר של הדיקטטור. דיקטטור, שליט זמני עם סמכויות רחבות שנבחר לעת מצוקה.

כל דיקטטור חייב למנות מגיסטר אקוויטום, והיה מחליף אם הדיקטטור נפטר. השם נובע מאחר שהיה אחראי על הסוסים. הדיקטטור נקרא גם magister populi, "אדון העם". למגיסטר היה אימפריום פראיטוריאני, כלומר סמכות צבאית רשמית, והוא לווה בשישה ליקטורים. ליקטור, שומר רשמי שמלווה פקידים בכפיפות לממשלה.
תפקידו של המגיסטר לסייע לדיקטטור ולשמש כמחליף כשהדיקטטור יוצא מרומא. במצבים כאלה היו לו לפעמים סמכויות שוות לאלה של הדיקטטור. אחד המגיסטרים הידועים הוא מרקוס אנטוניוס, ששירת תחת יוליוס קיסר.

התואר התקיים גם בממלכות אירופיות שונות, אך עם תפקידים מותאמים. בצרפת נקרא התפקיד Grand Ecuyer או Monsieur le grand, והחל משנת 1617 היה אחד משלושת או שבעת הפקידים החשובים בחצר. תפקידו היה לפקח על האורוות המלכותיות ולהשגיח על קרנות לטקסים דתיים והכתרות. בעת מותו של המלך הייתה לו זכות על הסוסים והציוד שבאורוות. משרה נפרדת, Premier Ecuyer, טיפלה בסוסי הרכיבה האישיים של המלך. משרה זו התקיימה, בהפסקות, עד תקופת נפוליאון השלישי.
באנגליה התפקיד נקרא Master of the Horse, "אדון הסוסים". הוא היה מדרג שלישי בחשיבותו בחצר, חבר בקבינט ומועצה. תפקידו לנהל את ענייני הסוסים, כלבי הציד, האורוות וההתרבות החיה. משרה זו קיימת עד היום, ואדון הסוסים הנוכחי הוא הברון השלישי של וסטי, סמואל וסטי. בגרמניה היו תארים דומים כמו Oberststallmeister, אך ברובם התפקיד היה טיטולרי, בעוד הטיפול הפרקטי באורוות בוצע על ידי פקידים אחרים.

מגיסטר אקוויטום (מלטינית: magister equitum, "אדון הסוסים") הוא תואר מרומא העתיקה. הדיקטטור היה בוחר אדם זה להיות העזרה ולפקח על הסוסים. דיקטטור = מנהיג זמני שמקבל כוח מיוחד.

המגיסטר היה הסגנו של הדיקטטור. אם הדיקטטור יצא מהעיר, המגיסטר החליף אותו. ליקטורים ליוו את המנהיגים. ליקטור = שומר רשמי.
אחד המגיסטרים המפורסמים הוא מרקוס אנטוניוס. הוא עבד עם יוליוס קיסר.

בצרפת היה תפקיד דומה שנקרא Grand Ecuyer או Monsieur le grand. הוא טיפל באורוות המלך ובטקסים כמו הכתרות. באנגליה התפקיד נקרא Master of the Horse. הוא טיפל בסוסים ובכלבי הציד של המלך. התפקיד באנגליה קיים גם היום.
בגרמניה היו תארים דומים, אך לעתים הם היו רק רשמיים, בלי עבודה יומיומית על האורוות.