קונסול (רומא העתיקה)

קונסול (בלטינית: Consul) היה התואר של משרה נבחרת שעמדה בראש השלטון ברומא בתקופת הרפובליקה. בתקופת הקיסרים המשרה הפכה בעיקר לטקסית, והקיסר מינה את המחזיקים בה.

מקור השם והתחלה
שמות בעלי המשרה היו בתחילה "פרטורים" (המילה מציינת "הולכים קדימה"). רק במאה ה־4 לפנה"ס נקבע השם קונסול, שפירושו בלטינית "אלה ההולכים יחד". לפי המסורת הרומית הוקמה הרפובליקה ב־509 לפנה"ס, אך המחקר המודרני מציע את שנת 501/502 לפנה"ס כתאריך הגיוני יותר לייסוד המשרה.

מבנה ותפקידים
הקונסולים נבחרו תמיד בזוג לשנה אחת. הבחירה נעשתה באספת הקנטוריות, עם אישור אספת הקוריות. לכל קונסול הייתה זכות וטו, כלומר יכול היה לומר "אני אוסר" ולמנוע פעולה של חברו או של גורם ממשלתי אחר. חלוקת התפקידים בין הקונסולים לא נקבעה בחוק, ולכן לעיתים קונסול אחד ניהל את העיר והחבר פיקד על הצבא. במקרה של חילוקי דעות שהיו חייבים להיפתר, לדוגמה בזמן קרב, נהגו להחליף סמכויות לפי תור של ימים או חודשים.

אחריות רחבה
הקונסולים הובילו את סדר היום הפוליטי, מילאו תפקידים דתיים, מנהלתיים ושיפוטיים, והיו מפקדי הצבא בעת מלחמה. הם יזמו חקיקה, כינסו את הסנאט ואספות העם, והפעילו אמצעי כפייה (coercitio), מעצרים, קנסות וצעדים אחרים. הם גם יכלו למנות דיקטטור לתקופה של שישה חודשים במקרה חירום. תפקיד דתי חשוב שלהם היה האוספיקיה (Auspicia), בדיקת סימנים דתיים לפני החלטות חשובות, ופירושם נתון להם.

קריירה ותנאים
התפקיד נחשב לשיא הקריירה הפוליטית (חלק מה־cursus honorum). היה צורך להיות בן מעל 40, למלא תפקידים קודמים כמו קווסטור ופרטור, ולהמתין תקופות מינימליות בין כהונות. בתחילה המשרה הותרה רק לפטריקים, ובהמשך גם לפלבאים; הקונסול הפלבאי הראשון מונה ב־366 לפנה"ס.

סמלים ותארים לאחר הכהונה
השנה ברומא נקראה על שם הקונסולים שכיהנו בה. כל קונסול לווה ב־12 ליקטורים, שומרי ראש שנשאו את הפסקס (חבילת מקלות עם גרזן), סמל סמכותם. לאחר כהונתם נשלחו קונסולים פעמים רבות לפרובינקיות כפרוקונסולים, שם שלטו בסמכות רחבה. לשעבר קיבלו יוקרה רבה, ובחירה למשרות כמו קנסור או "פרינקפס סנאטוס" נעשתה לעתים בקרבם.

סיום הרפובליקה והשפעת הקיסרים
עם עליית הדמויות החזקות והקיסרים פחת הכוח של הקונסולים. אוגוסטוס הפך את המשרה לממונת במידה רבה, והשינויים הציבו את הכוח ביד הקיסר. בתחילת האימפריה החלו להחליף קונסולים במהלך השנה כדי לאפשר ליותר סנאטורים להחזיק במשרה; תחת קומודוס היו אפילו 25 קונסולים בשנת אחת. הקיסרים מינו לעתים קרובות את עצמם ובני משפחתם, לעתים ללא הקפדה על הגבלות גיל.

שינויים גאוגרפיים וזמנים מאוחרים
האימפריה הגאלית החזיקה גם היא שני קונסולים בשנה בתקופה 260, 274. קונסטנטינוס חילק תפקידים בין רומא וקונסטנטינופול, ולאחר ההתפלגות הסופית של האימפריה ב־395 כל קיסר יכול היה למנות רק קונסול אחד. הקונסול האחרון ברומא מונה ב־534, והאזרחי האחרון בקונסטנטינופול ב־541. לאחר מכן הקיסרים נשאו את התואר עד אמצע המאה ה־7.

קונסול היה התפקיד הכי חשוב ברומא בתקופת הרפובליקה. אחר כך התפקיד הפך בעיקר טקסי.

הקונסולים כיהנו בזוג כל שנה. הם נבחרו על ידי האזרחים בעזרת אספות. כל קונסול יכול היה לומר "אני אוסר", זהו הווטו, ולמנוע פעולה.

הקונסולים ניהלו את העיר. הם גם הובילו את הצבא כשפרצה מלחמה. לפני החלטות חשובות הם בדקו סימנים דתיים (אוספיקיה) כדי לדעת אם האלים מסכימים.

כל קונסול היה מלווה ב־12 ליקטורים. הליקטורים נשאו פסקס, חבילת מקלות עם גרזן. זה היה סמל הכוח.

אם קונסול מת או התפטר, נבחר קונסול מחליף עד תום השנה. אחרי כהונתם הקונסולים לעתים שלטו בפרובינקיות בשם פרוקונסולים.

כשעלו הקיסרים לשלטון, נהיה התפקיד פחות חזק. הקיסרים מינו לעתים קרובות את מי שרצו. הקונסול האחרון ברומא מונה ב־534, ובהמשך התואר המשיך להימסר על ידי הקיסרים עד המאה ה־7.