מדינות הציר

"מדינות הציר" היו קבוצת מדינות שנלחמו נגד בעלות הברית במלחמת העולם השנייה.
במרכז עמדו גרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית והאימפריה היפנית.
המילה "ציר" הוטבעה על ידי מוסוליני ב-1936 אחרי הסכם ידידות עם היטלר.
הציר התפתח להסכם צבאי רשמי ב-27 בספטמבר 1940, שנקרא ההסכם התלת-צדדי.
בזמנו שלטו כוחות הציר בשטחים נרחבים באירופה, באסיה, באפריקה ובאוקיינוס השקט.


ההסכם סימן ברית צבאית בין רומא, ברלין וטוקיו.
מטרת הברית הייתה לתמוך בשאיפות התוקפניות של כל אחת מהמדינות.
גרמניה ויפן חלקו רעיון של התרחבות טריטוריאלית, ואיטליה הצטרפה מעמד פוליטי ותועלות טריטוריאליות.
הסכם אנטי-קומינטרן (נגד הקומוניזם) היה אחד הצעדים שקירבו בין המדינות.



גרמניה הנהיגה אידאולוגיה נאצית שדגלה בגזענות ובאנטישמיות.
היא הובילה את מה שנקרא השואה, מערכת השמדת יהודים שגרמה למותם של מיליוני אנשים.
מדיניות זו כללה חוקים נגד יהודים, ריכוזם בגטאות ושליחתם למחנות השמדה.
הגרמנים לחצו על מדינות שבברית לשתף פעולה בהסגרות ובחקיקה אנטישמית.


יפן הייתה מעצמה אסייתית עם שאיפות אימפריאליות לכיבוש אזורים בסין ובדרום-מזרח אסיה.
הקיסר הירוהיטו היה ראש המדינה על פי החוקה, אך צבא יפן הפעיל כוח רב.
יפן כינתה את השטחים שכבשה "מרחב השגשוג המשותף של מזרח אסיה רבתי".
למרות קרבתה לגרמניה, יפן לא נקטה צעדים שיטתיים להשמדת יהודים באזורים הכבושים.
נוסעים יהודים פלשו לאזורים אלו, חלקם מצאו קושי והגבלות, אבל לא סכנת השמדה שכזו.


איטליה בראשות מוסוליני הצטרפה לציר, אך מדיניותה השתנתה עם הזמן.
ב-1938 נחקקו חקיקות גזע באיטליה, אך בתחילה איטליה נמנעה מהסגרות המוניות של יהודים לגרמנים.
לאחר כיבושה של צפון איטליה ב-1943 הוקמה שם "הרפובליקה של סאלו".
הרפובליקה הזו הייתה ממשלת בובות בשליטת הגרמנים, והרדיפה נגד יהודים החמירה.


כמה מדינות אירופאיות, רבות מהן תחת לחץ או תקוות טריטוריאליות, הצטרפו לציר.
בין החשובות: הונגריה, רומניה, סלובקיה, בולגריה וקרואטיה.
מדינות אלה סיפקו חיילים, משאבים ותמיכה פוליטית לגרמניה.
חלקן שיתפו פעולה בפעולות האנטישמיות או ברדיפות מקומיות של יהודים.


גרמניה ואיטליה הקימו ממשלות בובות או גרורות בשטחים נכבשים.
דוגמאות בולטות הן מנצ'וקוו במנצ'וריה וממשלת ואנג ג'ינג-ווי בננקינג.
ממשלות אלו פעלו תחת שליטת הכובש, והיו כלי לניהול הכיבוש.


כמה מדינות לחמו לצד הציר מסיבות שונות: פינלנד לחמה נגד ברית המועצות מתוך שאיפה לשקם שטחים.
תאילנד שיתפה פעולה עם יפן בדרום-מזרח אסיה.
קרואטיה נוצרה כמדינה פרו-נאצית תחת שליטת האוסטאשה המקומית.
לפעמים היקף ההשתתפות השתנה: רומניה סיפקה כוחות ונפט לגרמנים.


בעלות הברית הביסו את מדינות הציר עד 1945.
האימפריות שנוצרו בזמן המלחמה פורקו, והשלטונות הנאציים והפשיסטיים הוסרו.
מנהיגים כמו היטלר ומוסוליני מצאו את מותם בסוף המלחמה.
יפן הובסה לאחר שפרצה עימותים מול ארצות הברית ומדינות אחרות באוקיינוס השקט.


גרמניה הייתה האחראית המרכזית לשואה, רצח שיטתי של מיליוני יהודים.
השמדת יהודים התבצעה בשטחים שבשליטת מדינות הציר ושיתוף פעולה של מדינות שונות הוביל להיקף הנזק.
היחס לבקשות הגרמנים להשתלט על יהודים נע בין שיתוף פעולה מלא לבין נסיונות הגנה והעיכוב.
יש מדינות, כמו בולגריה, שהצליחו למנוע גירוש המוני של יהודים תושבי המדינה.


מדינות הציר היו ברית של כוחות תוקפים עם שאיפות אימפריאליסטיות.
הברית גרמה למלחמות גדולות, לכיבושים נרחבים ולפגעים אנושיים כבירים.
ניצחון בעלות הברית פרק את הברית והוביל לשינוי סדר עולמי גדול.

מדינות הציר היו מדינות שנלחמו יחד במלחמת העולם השנייה.
המדינות העיקריות היו גרמניה, איטליה ויפן.
מוסוליני קרא לברית ביניהן "ציר רומא, ברלין".


ב-1940 חתמו שלוש המדינות על הסכם צבאי.
ההסכם חיזק את הידידות הצבאית ביניהן.
הן רצו להרחיב שטחים ולשלוט באחרים.


גרמניה הונהגה על ידי היטלר.
הנאציזם הוא רעיון שהאמין בגזע עדיף.
בזמן המלחמה נרצחו מיליוני יהודים.
המילה "השואה" פירושה רצח המוני של יהודים בזמן המלחמה.


יפן כיבשה אזורים בסין ובאיים סמוכים.
היא קראה לשטחים האלה "מרחב השגשוג המשותף".
יפן לא ביצעה השמדות כמו באירופה, אבל היו קשיים לפליטים.


איטליה של מוסוליני הייתה שותפה לציר.
ב-1938 נחקקו חוקים נגד יהודים באיטליה.
אחרי 1943 חלקים מצפון איטליה נשלטו על ידי גרמניה.


מדינות כמו הונגריה, רומניה ובולגריה סייעו לגרמניה.
גרמניה ויפן יצרו מדינות בובות בשליטה זרה.
דוגמה: מנצ'וקוו במנצ'וריה וסראסתי של ממשלת ננקינג.


בעלות הברית ניצחו את מדינות הציר ב-1945.
הממשלות הנאציות והפשיסטיות הוסרו.
המקום הזה של המלחמה שינה את העולם אחרי כן.